מנהלים על אופנועים מדברים עסקים

שמי ערן יורן. אני יועץ שיווק, צמיחה עסקית ודיגיטל לחברות בינלאומיות ולסטראטפים. בעברי שותף מייסד בשני סטארטאפים, סמנכ״ל שיווק ופיתוח עסקי בחברת תקשורת בינלאומית וסמנכ״ל קריאטיב ופלנינג (אסטרטגיה) במשרדי פרסום מהטובים בארץ. אני סקרן ברמות מטורפות ולאחרונה רכשתי ימאהה-טנרה 700 וחזרתי לרכב.

אלן צ׳פלסקי הינו צלם פרסום ישראלי-אמריקאי ותיק ומוכר, אשר התמחה בצילום עסקי בשיקגו, ארה״ב. בבעלותו סטודיו הממוקם במבנה תעשייתי בדרום תל-אביב, ערוך לצילומי איכות במגוון רחב של תחומים. אלן מתמחה בצילומי תדמית של אנשים, טכנולוגיה, עסקים ומזון. הצילומים של אלן מספרים סיפור מסקרן, מרתק, אנושי ונוגע והבטאים היטב את החיבור בין האישיות הפרטית והמקצועית של האדם.

לעשות דווקא את מה שנראה לרוב האנשים כבלתי אפשרי ולא הגיוני

רכיבה ושיחה עם היזם והמשקיע טדי הרוש.
מנכ״ל ובעלים של Compass Entrepreneurship.

תאריך: 14 בפברואר 2022 | מקום: יער חורשים | סגנון רכיבה: שטח | אופנוע: Husqvarna 450

בזמן שטדי מוריד את האופנוע מהנגרר, כמה מילים על המיזם.

״מנהלים על אופנועים מדברים עסקים״ הוא מיזם שמזמין מנכל״ים, סמנכ״לים ומנהלים בכירים ליום רכיבה בו אנחנו מנסים לגלות עד כמה עובדת היותם רוכבי אופנוע נוכחת בתפיסות הניהוליות שלהם, בתהליכי קבלת החלטות וישומן בחברות אותן הם מובילים. הפעם ירדנו לשטח עם היזם והמשקיע טדי הרוש – המנכ״ל והבעלים של Compass Entrepreneurship – יזמות ופרוייקטים המתמחה בהובלה וניהול של פרויקטים הנדסיים-טכנולוגיים. בנוסף, מנהל את מועדון רוכבי האנדורו המוביל בארץ – "מועדון זולו – דו״שים גדולים" בפייסבוק ומעבר לו.

טדי הרוש

יזם, משקיע, מנכ״ל ובעלים של Compass Entrepreneurship - יזמות ופרוייקטים.

גיוון בתחומי העניין, פיזור ההשקעות ופוקוס עסקי ומקצועי.

עד לפני מספר שנים, כקצין חימוש וכמהנדס מכונות, הוביל טדי פרוייקטים טכנולוגיים בעולמות הרכב, הציוד הייעודי והרק"ם. לאחר השחרור מצה״ל הוא הקים את חברת Compass Entrepreneurship – יזמות ופרוייקטים המהווה פלטפורמה עסקית למעורבותו במגוון רחב של פעילויות יזמיות, נדל״ן (בישראל, ארה״ב וזנזיבר), טכנולוגיות אגרוטק ורחפנים לשימושים חקלאיים, ביטחוניים ואזרחיים וכן פרוייקטים בתחום האוטומטיבי (בולמי זעזועים, דיגום וניסויי רכב ועוד).
על פניו נראה כי טדי מתעסק במגוון רחב מאוד של תחומים שלכאורה אינם קשורים האחד בשני, אבל במקום שזה יוביל אותו לחוסר מיקוד והתפזרות, טדי הופך את המשוואה ובכל אחד מהתחומים מייצר פוקוס מקסימלי על נקודות ההתמחות שלו בהן הוא מביא הכי הרבה ערך והוא יודע לשלוף ולנייד בזריזות מידע לו נחשף בתחום אחד ליישום חדשני ומוצלח בתחום אחר.

אז איפה נשאר לך זמן לאופנוע? "לא נשאר לי זמן לאופנוע. יש לי זמן לאופנוע! אני מקדיש לו את הזמן.
תבין, אחד הדברים הכי חשובים (בכלל בחיים) זה ניהול נכון של הזמן שלך. לדעת לסמן מה חשוב לך ולהצליח להקצות לו את הזמן הנדרש. זה נכון ברכיבה וזה נכון בעשיה, זה נכון עם המשפחה. עבורי האופנוע הוא ״הפסיכולוג״, המקום שבו הכל מתחבר ומסתדר. אתה נפגש עם האנשים הנכונים, מנקה את הראש, מסדר את הכל. אין ספק שהזמן הוא המשאב הקבוע היחיד, כל השאר הם משתנים ואפשר ״לשחק״ בהם. אני לא מקיים פגישות מיותרות שאפשר לסגור בשיחת טלפון, אני מנצל את הזמן לפי סדר החשיבות של הדברים ובעיקר בלי שיקולי אגו. איך אני יודע שאני משקיע את הזמן בדבר הנכון? כשאתה עושה את הדבר הנכון, הזמן טס. ברגע שאתה מרגיש שהזמן לא זז, זה בעצם הזמן שאומר לך ללכת לעשות משהו אחר. ועל האופנוע הזמן תמיד טס.

5 דברים שטדי הרוש למד בשטח עם האופנוע ומיישם בשיגרת הניהול שלו.

1 אין בוץ שלא נוכל לצאת ממנו... תכלס - זה הכיף.

כרוכב שטח אתה נכנס לבוץ… הרבה ועמוק. אתה לא עושה את זה מחוסר ברירה, בדיוק ההפך, זה הכיף. זו החוויה המלאה. מי שמפחד להתלכלך שיעשה דברים אחרים. כמנהל, אחד התפקידים שלך הוא לדאוג להפעיל את הצוות שלך, גם כשנתקעים בבוץ. הקשר שבין ההנהלה לבין "רצפת הייצור" הוא חשוב. צריך להבין את התהליכים ולהיות חלק מהם – בלי אגו. בעיני אי אפשר לנהל מלמעלה כמו שעשו בזמנו ב״מלחמת הפלאזמות״. זה אולי נראה טוב אבל זה לא מחזיק באמת. קח את ״האופנוע״ ורד לשטח והשטח יכול להיות מגוון.
הסיפוק האמיתי הוא לצלוח את האתגר, עם התחכום והטכניקה הנכונים, בלי לשבת למעלה במגדל השן.

2 החיפוש האין סופי אחר השביל הכי מעניין

בין אם התנעת את האופנוע או שהתנעת תהליך, הרבה פעמים אנחנו מסמנים מטרה, או יעד, הדרך הנכונה בעיניי היא לאו דווקא הדרך הסטנדרטית והמוכרת. אולי (כמובן שכן) יש דרך עם יותר סיפוק ויותר חוויה מהתהליך ובסופו של יום אתה מגלה שהדרך הזו שפרצת – היא זו שבהמשך תביא אותך מהר יותר ליעד. נכון, תמיד יש מגבלות כמו עלויות, אילוצי זמן או פערי ידע אבל לא פעם הדרך הסטנדרטית משאירה אותך במקום ואולי אפילו קצת מנוונת אותך. הדרך המעניינת יותר מציבה בפניך אתגרים ומאלצת אותך להתפתח ולהשתפר, לתרגל ולהשחיז יכולות. בין אם זה פיתוח של טכנולוגיות חדשות, הרחבה של שירות, או ייעול תהליכים. אני לא אומר שהדרך הקצרה או הדרך המהירה היא אף פעם לא הדרך הנכונה, לפעמים היא כן. אבל הרבה פעמים היא דרך של קיבעון. אם יש אפשרות ואמביציה תאתגר את עצמך, את הצוות, את החברה ואת הלקוח. זה נכון תמיד ובמיוחד אם חדשנות וחשיבה מחוץ לקופסא הם ערך חשוב עבורך.

3 לעשות דווקא את מה שנראה לרוב האנשים כבלתי אפשרי ולא הגיוני

הרבה פעמים אנחנו נמצאים בשטח, מסתכלים על נקודה ואומרים "ניפגש למעלה". ואז אתה מסתכל על זה ואומר לעצמך, חבורה של מטורפים, מה זה הדבר הזה?! אין פה בכלל דרך, זה לא סביר. אבל אז אתה יוצא לדרך ועושה את זה צעד אחרי צעד. אתה רואה את נקודת היעד אתה מבין לאן אתה רוצה להגיע אבל מתקדם עקב בצד אגודל כדי לפצח את האתגרים והדילמות שיש לך בדרך.
ברור שיש קשיים בדרך. למדתי שכשאתה מחבר אליך את האנשים הנכונים ואתה פועל בצמוד אליהם, בשקיפות, תוך הבנת התהליך במשותף ולא שולח אותם אל היער ואומר להם תגיעו לנקודה ואני כבר אגיע ממקום אחר – זה חוסך הרבה מאוד תסכולים ומאמצים מיותרים ומוביל להצלחות. היכולת לשדר שהכל בשליטה היא חשובה ומייצרת ביטחון – גם לך וגם לארגון. סטרס ואגו לא עוזרים, הם גורמים מאטים, מעכבים.

4 לשבור את החוקים ולבנות אותם מחדש כך שיתאימו לך

אני מאמין בלקיחת אחריות No Matter What. ולפעמים אנשים משתמשים בחוקים כתירוץ כדי לא לעשות, או כדי להצדיק דברים שעשו לא טוב. חוקים ונהלים תמיד נכתבים במגבלות האנשים שמחוקקים אותם. חלקם ממש נועדו לשמר כח. יתרה מכך, חוקים רבים הם למעשה הרגלים שהשתרשו והתמסדו. הם לא באמת לטובתו של אף אחד, למעט טובתו של החוק/הנוהל עצמו.
היום כשהעולם מתקדם בקצב כל כך מהיר, הרבה דרכי עבודה וחוקים חייבים לעבור רענון, במיוחד אלו שיכולים ממש למנוע ממך מלמצות את פוטנציאל ההצלחה. זו האחריות שלך לפעול ולשנות אותם. רוכבי אופנועים אגב, מורגלים בדינמיות ותנאים משתנים כל הזמן: הבטיחות שלנו היא דינמית והיא בידינו, השליטה באופנוע היא דינמית והיא בידינו, בכלל סגנון החיים שלנו הוא מאוד דינמי. קחו לדוגמא שעות עבודה, מאיפה עובדים, עם מי עובדים, לוחות זמנים, חלוקת משאבים, זה כמעט ולא משנה באיזה ארגון אתה נמצא, כל ארגון יכול לקחת את עצמו לקצה, אם יואיל להשתחרר מעכבות. אפשר לראות מכולת שתקועה בשנות השמונים מחד, או סופר עם עגלות חכמות ומדפים מתוחכמים מאידך. לדעתי, מי שמבין שהעולם משתנה ומהר ומצליח להתאים את התנהלותו לדינמיקה הזו – יקצור הצלחות. צריך לזכור שהעולם כולו נמצא היום בכף ידך, בסלולרי שלך: בשניות ספורות אתה משוחח עם עמית בקצה השני של כדור הארץ, במקביל אוסף מידע מהרשת וכך אתה יכול לקבל החלטות מדוייקות ודינמיות בשניות וזה רק קצה החוט.

5 תן גז, מבט אל האופק ושתי אצבעות על הברקס.

אחד הכללים הראשונים שלומדים בכל קורס רכיבה זה ״מבט הרחק קדימה״. אל תסתכל למטה וקרוב, אחרת תיתקע בלי להתקדם בקצב נכון. תסתכל לאן שאתה רוצה להגיע.
אנחנו רוכבים וגם מנהלים עם העיניים, האופנוע, או האירגון עוקבים אחרי המבט שלנו. אבל זה לא בהכרח מספיק, כי אם המנהל מסתכל הרחק קדימה ושומר את כולם על המסלול, אז הגוף הביצועי חייב להיות מחובר לכאן ועכשיו. כשאני על האופנוע, אני תמיד עם אצבע על הבלם ואצבע על הקלאץ'. מצד אחד אתה מוכן לבצע האטה ומצד שני מוכן לרוץ הלאה ולהמשיך לייצר אחיזה להתקדם. זה מאוד מזכיר לי את שיטת הניהול שלי – רץ קדימה, מוכן לשינויים אם יידרשו, מוכן אפילו לעצירה כדי להתקדם הלאה נכון יותר.
צריך תמיד לזכור גם להביט לאחור, בוודאי כשאתה מוביל קבוצה, כדי לראות שכולם איתך, מבינים את הדרך. אחרת, בפניה הראשונה אתה עלול לאבד אותם..

שטח הכינוס של הפוסט

מנהל רוכב הוא הראשון שמפשיל שרוולים ונכנס לתנועה, יחד עם הצוות. זו לא מחווה חד פעמית, אלא מהות העשיה עצמה. יחד אנחנו מחפשים את הדרך המעניינת, את הפרוייקט המאתגר, את העסקה המוצלחת (כן, כל פעם מחדש). אנחנו מובילים פרוייקטים מדהימים של חדשנות, דברים שרוב האנשים לא מאמינים שבכלל אפשר לעשות… עד שאנחנו עושים אותם ומסמנים את השביל לבאים אחרינו. בדרך יש אין סוף ״תפיסות-עולם״ ופרדיגמות שלפעמים צריך לשבור, לשנות ולבנות מחדש כדי שיתאימו לנו. כמובן שבדרך נופלים, קמים וממשיכים אין סוף פעמים, זה חלק מהעניין ומכל נפילה לומדים. אנחנו חיים עם מצערת פתוחה ומייצרים תנועה. בחלוקת המשימות התפקיד של המנהל הוא להסתכל קדימה אל היעדים, אל האופק, אל החזון ולבחור את הדרך. התפקיד של הצוות וגוף הביצוע הוא להיות בשליטה על כלל המיכלולים ועם יכולת תגובה מהירה למהמורות ולהזדמנויות שבדרך, כדי שהארגון יתקדם וישיג את היעדים שלו באופן מרשים, יעיל ואפקטיבי חייבים כל הזמן לפתח ולשכלל את ה״קורדינציה הארגונית״. ההקבלה הזו בין ניהול לרכיבת אופנוע – פשוט משגעת.

בסוף – צריך לזכור דבר אחד חשוב: זה לא משנה על איזה אופנוע אתה רוכב, או איזה ארגון אתה מוביל. מה שחשוב באמת זה האנשים שסביבך, ואם אתה הכי חכם בחדר – אתה בחדר הלא נכון. הדור הצעיר חכם ומתוחכם מאיתנו, וצריך לתת לו את הבמה והמקום ולהתקדם יחד איתו. הניסיון מראה שזה איזון מנצח!

גלריית הצילומים של הצלם אלן צ׳פלסקי

אז כמו שבטח כבר הבנתם, בתקופה הקרובה אמשיך לצאת למסעות עם כמה מהמנהלים הטובים ביותר בישראל שהם במקרה או שלא במקרה גם רוכבי אופנועים. יחד נבדוק האם מנכ״לים ומנהלים בכירים שהם גם רוכבי אופנוע פועלים ומקבלים החלטות אחרת מעמיתיהם נהגי המכוניות ונוסעי הרכבת. יחד נבדוק האם ה״מנוע״ הניהולי שלהם שונה והאם החברות והאירגונים אשר בראשם מנהלים רוכבי אופנוע, פועלים ומתקדמים באופן שונה.

בקיצור… שימו קסדה ותדליקו את הקארדו, יצאנו לדרך.