שמי ערן יורן. אני יועץ שיווק, צמיחה עסקית ודיגיטל לחברות בינלאומיות ולסטראטפים. בעברי שותף מייסד בשני סטארטאפים, סמנכ״ל שיווק ופיתוח עסקי בחברת תקשורת בינלאומית וסמנכ״ל קריאטיב ופלנינג (אסטרטגיה) במשרדי פרסום מהטובים בארץ. אני סקרן ברמות מטורפות ולאחרונה רכשתי ימאהה-טנרה 700 וחזרתי לרכב.
אלן צ׳פלסקי הינו צלם פרסום ישראלי-אמריקאי ותיק ומוכר, אשר התמחה בצילום עסקי בשיקגו, ארה״ב. בבעלותו סטודיו הממוקם במבנה תעשייתי בדרום תל-אביב, ערוך לצילומי איכות במגוון רחב של תחומים. אלן מתמחה בצילומי תדמית של אנשים, טכנולוגיה, עסקים ומזון. הצילומים של אלן מספרים סיפור מסקרן, מרתק, אנושי ונוגע והבטאים היטב את החיבור בין האישיות הפרטית והמקצועית של האדם.
כשההרפתקה מעניינת, שווה לקחת את הסיכון
רכיבה ושיחה עם מיכאל קרפ
מפעיל מל״טים ו-VP Product של CULCEPTION.
תאריך: 04 במרץ 2022 | מקום: עמק-חפר | סגנון רכיבה: אדוונצ׳ר | אופנוע: YAMAHA TENERE 700
עד שאנחנו מורידים קצת אוויר מהצמיגים, כמה מילים על המיזם.
ד״ר סוס אומר שמי שרוצה חוויות חדשות צריך לצאת למסע. והמסע הזה אכן מלא בחוויות חדשות. זה הפוסט הרביעי במסע שהנעתי מתוך סקרנות. האם באמת מנכ״לים, סמנכ״לים ומנהלים בכירים שמחזיקים בכידון של החברות בראשן הם עומדים מקבלים החלטות ומיישמים אותן בדרך שונה ממנהלים רגילים? יחד עם הצלם אלן צ׳פלסקי והאפריקה-טווין החדש שלו, ארזנו ערכת קפה, רחפן, מחשב מצלמה ומזוודה של עדשות ויצאנו לדרך.
לא משנה מה גודל היער
CULCEPTION היא חברת טכנולוגיה בתוך עולם האגריטק. החברה מפתחת ומשווקת חממה אוטונומית (הטסלה של עולם החממות) המיועדת לגידול High Value Crops, רגישים ומבוקרים כדוגמת קנאביס, אבל לא רק. החברה מפתחת ומייצרת המון טכנולוגיה במטרה להוריד את כלל עלויות הגידול תוך מיצוי של משאבי הטבע כמו אור, לחות, חום וכו׳, המערכת מהווה פתרון כולל (Close Garden), סגור ומושלם ולכן היא מצליחה להשיג אחידות במוצר הסופי, אפקטיביות ואיכות ללא מגע אדם. השליטה המלאה בתהליך והחשיבה על פתרון מושלם מאפשרת ל-CULCEPTION להפיק כמויות גדולות של דאטא אמין על פני דונמים רבים של High Value Crops ואז להעניק ״יחס אישי״ לכל צמח בנפרד. ״מכירים את זה שמרוב עצים לא רואים את היער״ אומר מיכאל, ״אז אצלינו זה בדיוק הפוך, כי ממש לא משנה מה גודל היער, אנחנו רואים ומכירים אישית כל עץ.״
מיכאל, מוביל את פיתוח המוצר ב-CULCEPTION ומביא מניסיונו כמפעיל מל״טים בחיל האוויר ובהמשך כטייס ניסוי וראש צוות פיתוח בחטיבת המל״טים והכלים האוטונומים של אחת מחברות הטכנולוגיה הבטחונית הגדולות בישראל ומהמובילות בעולם בתחום המל״טים. ״זה היה מקום מדהים וחוויה מקצועית יוצאת מגדר הרגיל, במיוחד בפרוייקטים אותם הובלתי אתה כל הזמן נמצא בחזית הטכנולוגיה. אבל חברה גדולה שעוסקת ביצור מל״טים היא מקום ענק ומהרגע שעלית על ״הרכבת״ היא תיקח אותך לאן שהיא נוסעת. ההשפעה שלך היא בתוך הקרון (תרתי משמע) שבו אתה נמצא. בסופו של יום דיגדג לי באצבעות להיות משמעותי יותר במקום בו אני נמצא, להיות מסוגל להשפיע על ה-Road Map ובחרתי להחליף את המסלול הבטוח במסלול המרתק של CULCEPTION״.
איך בוחרים את הדרך הנכונה לפיתוח מוצרים והתקדמות מהירה במסלול מקצועי מאתגר במיוחד. מיכאל קרפ מוריד קסדה ומשתף ב 8 תובנות.
1
מינימליזם - לתכנן אל מול הצורך כדי לייעל את השימוש במשאבים ולמקסם את התוצאות.
1
מינימליזם - לתכנן אל מול הצורך כדי לייעל את השימוש במשאבים ולמקסם את התוצאות.
זה נכון תמיד, אבל בסופו של דבר האופנוע מקצין את זה מאוד, כי המקום שיש לך כדי לסחוב דברים וציוד מוגבל באקסטרים. מהר מאוד אתה לומד לא ללכת עם גחמות ולוותר על לסחוב פתרונות כבדים ומיותרים לתקלות שאולי… יתכן… ובמקרה… יש סיכוי קלוש שיצוצו. במקום זה אתה משקיע קצת יותר זמן כדי להבין היטב מה אתה באמת צריך למסע הספציפי ואז בונה ואורז את החבילה הכי נכונה לטיול שאתה יוצא אליו או לצורך הספציפי אליו אתה מכוון. כרוכב אופנוע וגם כמנהל מוצר אני ממש לא מחפש את הפתרון הכי מקיף בעולם שיענה על כל תסריט ותקלה תאורטים שאולי יצוצו, אלא מחפש דווקא את הפתרון הכי מדוייק שעונה לצורך שהבנתי שהוא הבעיה. מכיוון שכל רכיבה וכל פרוייקט הם יחודיים, אז גם הדברים שאני צריך לארוז משתנים. אבל הרעיון הוא שאני לוקח רק את מה שאני צריך לרכיבה הזו. זה נכון, שבגלל שאני בוחר במינמליזם אז גם מרחב טעות צר יותר, בהגדרה מינימליזם מחייב אותך לחשוב לעומק ולהבין את הצורך לפני שאתה פועל. אבל ביננו, היכולת להבין בפני מה אנחנו עומדים ולבחור בדיוק את מה שצריך כדי להצליח היא מה שהופך אותנו למקצוענים. במקביל אנחנו גם לומדים לשפר וליעל את סט הכלים שלנו כך שיהיה מורכב מכלים שהם מולטי-טאסקינג במקום כלים מתמחים שיודעים לעשות רק דבר אחד וזהו.
2
פיתוח סט כלים מגוון במקום פתרון בודד
2
פיתוח סט כלים מגוון במקום פתרון בודד
מכירים את מודל הגבינה השווצרית? תכלס מה שהמודל הזה אומר הוא שכל מנגנוני הבקרה וההנחות שעשית עד אותו רגע, איכשהו כשלו והצלחת בכישרון רב ליפול בכל החורים: היה לך מנגנון בקרה אבל הוא כשל, היה לך עובד אבל הוא בדיוק היה חדש בתפקיד ועדיין לא עבר את ההדרכה. היה יום עם מזג אוויר לא טוב… הקומבינציה הזו ושכמותה, שמה יקרו האירועים. זה נכון גם על האופנוע וגם בניהול ולכן, למרות שחשוב לראות וללמוד איך אני לא חוזר שוב על אותה טעות באותה סיטואציה, הרבה יותר חשוב להסתכל רחב יותר, להבין את ההחלטות וה״מכניקה״ שהובילה לכשל ואז לטפל בצמתי קבלת ההחלטות / העשיה שיכולים להוביל למגוון רחב של כשלים, בינהם זה שחוויתי עכשיו והדליק את התהליך.
כתפיסת עולם, כל כלי שיש לי באופנוע תמיד יהיו לו לפחות שני שימושים. לדוגמא המשאבה שיש לי, כי אני רוכב בשטח וצריך לשנות לחצי אוויר לעיתים תכופות, היא גם פנס וגם מטען לטלפון. בסט הכלים שלי, רוב הכלים הם מולטי-פרפס. ואם ניקח את זה לעבודה, אני מנהל בסטארטאפ, לכל אחד בחברה יש את התפקיד שלו, אבל אנחנו עושים הרבה מעבר לתפקיד. צוות של 10 אנשים כאן עושה עבודה של צוות מאוד גדול בחברות הגדולות שיש להן ״כיסים עמוקים״. דיוק הצרכים מאפשר את צמצום הכלים מבלי לפגוע בביצועים, מינימליזם יחד עם סט כלים מגוון הוא מתכון בטוח לשיפור משמעותי בהתפוקה.
3
חשיפה חברתית - פתיחות חברתית ויכולת להתחבר מהר
3
חשיפה חברתית - פתיחות חברתית ויכולת להתחבר מהר
יש אנשים שממש קשה להם עם חשיפה חברתית. הם קופאים, ולוקח להם זמן להפשיר ולהפתח. עם האופנוע, במיוחד באדוונצ׳ר שלא בהכרח יש לך קבוצת רכיבה קבועה ואנשים מתחברים ומתנתקים כל הזמן, אז בכל טיול אתה למעשה נחשף לקבוצה חדשה, עם דינמיקה חברתית חדשה. לתוך הקבוצה הזו, כל אחד מביא את המיומניות שלו. כרוכב אופנוע זה מאמן אותי איך לפתח מיומנות חברתית חשובות כמו לגלות במהירות עד הסוף מה מעניין כל בן אדם בקבוצה, מאיפה הוא מגיע, לאן הוא הולך וכו׳. למעשה בכל פעם שאני מדבר עם בן אדם יותר משלום שלום, אני מגלה משהו מעניין. בכלל בישראל יש את מה שנקרא ״חוק הישראלים השלובים״, לכולנו יש חבר משותף בדרגה שניה או שלישית מהשכונה, מהעבודה, מהלימודים או מהצבא.
כנ״ל בעבודה ובניהול כשאני פוגש לקוחות, ספקים אנשים שלא עבדתי איתם לפני כן או ״נזרק״ לתוך צוותים מטריציונים שמחברים אלי מהנדס, איש רכש, איש פיתוח ואיש שיווק, אז אני כמנהל צריך להבין את הקבוצה ממש מהר, לחבר את האנשים ולהוציא את המשימה מהכח אל הפועל. זה קריטי. באירגונים הגדולים צריך ממש ״להלחם״ על המשאבים האנושיים מול מנהלים אחרים, כי כולם רוצים את האנשים הטובים יותר ואז אתם יודעים, ״בתחבולות תעשה לך מלחמה.״
מה שאני בא לומר זה שהיכולת להתחבר לאנשים, ומהר מאוד להבין מה ״כח-העל״ שלהם זה קריטי. זה נכון גם ברכיבה שאתה רוצה שיהיו לך בקבוצה אחד שיודע לנווט, ואחד שהוא חזק פיזית ויכול לעזור להוציא את האופנוע מהבוץ ועוד מישהו עם יכולות טכניות גבוהות שיאתגר וילמד אותך. בטיולים ארוכים הגיוון האנושי הופך את הטיול לחוויה לא פחות מהדרך או ההגעה המוצלחת לסוף.
בקיצור, בסוף כל פרוייקט הוא מסע. אמנם הפרוייקט מורכב מטכנולוגיה, מאנשים, מיכולות, ממשאבים אבל זה מסע לכל דבר. כולם צריכים לסיים אותו יחד ועם חוויות טובות כדי שירצו להצטרף אליך גם למסע הבא. כמנהל אתה צריך להיות מסוגל להבין את היכולות של האנשים ולדעת 4 דברים:
- לרתום אותם למשימה
- לכוון אותם למטרה
- לשמור שלא יתפזרו לך
- לתת להם חוויה חיובית.
4
לפעמים נכון לקחת את הסיכון ו-Fuck It - מה שיהיה יהיה. (ניהול סיכונים)
4
לפעמים נכון לקחת את הסיכון ו-Fuck It - מה שיהיה יהיה. (ניהול סיכונים)
Fuck It הוא אחד הביטויים הכי משחררים בעולם, ולא בגלל ה״גסות״ שבו אלא בגלל שאחריו אתה משחרר עכבות, עוקף את הפחדים, מדלג מעל פרדיגמות ופשוט פועל. Fuck It יכול להיות שימושי באחד משני מצבים כשבכל אחד מהם הפירוש שלו קצת שונה.
אופציה ראשונה – כשדובר בנקודת קיצון ולא בשיגרה ולכן זה בדרך כלל יהיה אירוע נקודתי שאנחנו חייב לעבור אותו:
מדובר במקרים בהם ניתקלנו בסיטואציה שאין לנו בה ניסיון אז הפחד מייד קופץ קדימה ומשתלט. הכל נראה בלתי אפשרי. אבל בתכלס מעולם לא בדקנו את היכולות שלנו בתנאים דומים ובכל מקרה לרוב המגבלות של האופנוע או האירגון רחוקות אפילו יותר. קחו לדוגמא, מקרה בו נכנסנו מהר מידי לסיבוב. ברוב המיקרים, אנחנו יכולים להשכיב את האופנוע עוד הרבה מאוד ולקחת את הסיבוב. אבל אנחנו מפחדים ליפול אז… Fuck-It תשכיב את האופנוע עמוק לתוך הפחד, תעבור את הסיבוב ואחר כך תעצור בצד ותסדיר נשימה. רוצים דוגמא נוספת? אנחנו עומדים בתחילתו של מידרון שנראה לנו תלול ומפחיד ומתחילים לחשב איזה מסלול לקחת ועל הדרך בונים את הפחד שיפיל אותנו בסוף. מקרה קלאסי ל-Fuck-It… תתחילו לנסוע והסתכלו הרחק קדימה, כמעט תמיד תגיעו למטה עם חיוך ותחושה ענקית של סיפוק.
גם בעבודה, לפעמים אנחנו נתקלים בהזדמנות עיסקית שהגיע באופן לא מתוכנן, מפתיעה אותנו בתיזמון או במפרט שלה ולכן היא לא יושבת באופן מושלם על ה-Road Map. כמובן שיכול להיות שאתה עדין לא מוכן לקראתה, אולי אתה מפחד שזו הזדמנות חד פעמית והיית מעדיף לפגוש אותה בעוד שנה כשתהיה בשל יותר. אין ספק, לפעמים ההחלטה הנכונה היא לחכות ולבנות יכולת. אבל הרבה פעמים ההתמודדות היא לא עניין של יכולת או של טכנולוגיה, אלא התמודדת פסיכולוגית בתוך הראש האירגוני. הפחד מכישלון. בזמן אמת, כשאתה מוצף אדרנלין, האם אתה באמת יודע להבחין בין פחד לריגוש? Fuck-It – תפוס את ההזדמנות בשתי ידיים ותכניס אותה הביתה.
האופציה השניה – ניצבות בפניך שתי אופציות שונות אשר לכאורה יביאו תוצאות דומות. לאף אחת מהן אין יתרון מובהק.
ישנם אנשים שזה מצב מאוד מבלבל עבורם, הם יכנסו ללופ, ימשיכו וימשיכו לחפש נתונים שיאפשרו להם לקבל החלטה מושכלת ומבוססת. אבל ישנה נקודה בה אני פשוט משחרר ומקבל את ההחלטה מהבטן. אולי זו אינטואיציה, אולי זה התת מודע שיודע יותר ממה שהוא מגלה לנו, אבל הרבה פעמים ה״בטן״ צודקת. האם לעבור את הסלע משמאל או מימין? לך עם הבטן. לעבוד עם ספק א׳ או עם ספק ב׳ (במידה והם מאוד דומים) Fuck-It לך עם הבטן.
הסוג הראשון הוא אקט הישרדותי – פשוט תעשה את זה מייד או שתתרסק.
הסוג השני הוא בעצם קיצור דרך – מתי לא הייתי עושה את זה? במקומות שיש להם משקל מאוד גבוה ולכן עלות הטעות היא קטסטרופלית. כמו עלויות גבוהות, אי יכולת לתקן או פגיעה במוניטין.
5
כשההרפתקה מעניינת, שווה לקחת את הסיכון.
5
כשההרפתקה מעניינת, שווה לקחת את הסיכון.
זה עניין מאוד אישי, האם מעניין אותנו רק להגיע או שהדרך מעניינת אותנו לא פחות? כשאנחנו נכנסים למכונית, מפעילים רדיו ומזגן, ומחכים להגיע לאן שלא נגיע. לרוב הדרך בכלל לא חשובה. אנחנו פשוט שמים וויז ונוסעים. לעומת זאת באופנוע, הרבה פעמים, הדרך היא הפרמטר היחיד, יש רכיבות שיצאתי אליהן ובסוף היום מצאתי את עצמי במקום שונה לחלוטין ממה שתכננתי. הדרך היתה פשוט מרתקת וסחפה אותי איתה. ברור ששני המיקרים האלו הן נקודות הקיצון, אבל באופן מובהק, עם האופנוע יש חשיבות לדרך. אנחנו מתכננים מסלול ואז משנים אותו בשטח כי גילינו שביל מעניין. על האופנוע אנחנו מגיבים למציאות באופן אמוציונלי ובזמן אמת. מבחינתי זה הופך את כל העניין לחי ואמיתי.
חברות גדולות, מטבען דומות יותר למכוניות או אפילו לרכבות בהן באמת אין לנו שליטה על הדרך. בחברה הקודמת, למרות שהיה לי תפקיד סופר חשוב ומאוד מתגמל, הייתי עוד בורג. הבורג לא קובע לאיפה הרכבת נוסעת. CULCEPTION הוא סטארטאפ ולמרות שיש לנו מטרות עסקיות מאוד ברורות ומוגדרות, אנחנו מתעסקים המון בדרך. הרבה פעמים ממש פורצים דרך במקום שאין. זה הסטארטאפ שלנו, זו הרפתקה שלנו וזה הסיכון שלנו. אנחנו עובדים ביחד כצוות ואני באופן אישי, אולי בגלל שאני רוכב אופנוע, זה מאוד מדבר אלי.
החשיבה הזו, ״כשההרפתקה מעניינת – שווה לקחת את הסיכון״, הולכת איתי כבר הרבה מאוד זמן, אפילו לפני שידעתי שאני אופנוען וחשבתי שאני רק ג׳יפאי. בגיל 18 לא חשבתי שאני אהיה מפעיל מל״טים. לפני השיחרור מהצבא ממש לא חשבתי שאני אתקבל לעבוד בחברה גדולה מהמובילות בתחומה בעולם. ובטח שלא חשבתי שלאחר כמה שנים מרתקות ומלאות סיפוק, אבחר להחנות את הפרק הזה של חיי בגראז׳, ולצאת ל״רכיבת אדוונצ׳ר״ בדרך הלא סלולה עם סטארטאפ פורץ דרך.
6
לזוז מהר יותר מהתנועה כדי לצמצם סיכונים והפתעות.
6
לזוז מהר יותר מהתנועה כדי לצמצם סיכונים והפתעות.
תכלס, זה אחד הדברים הכי חשובים ברכיבה וגם בניהול. התפקיד שלנו הוא להתמודד עם הבעיות לפני שהן משיגות אותנו. כמנהלים אנחנו מדברים עם העובדים ברמה של היום עד שבועיים קדימה לפעמים מציירים אופק חודש קדימה אבל בגדול ניהול משימות של משימות של כאן ועכשיו, קצר אופק. לכן האחריות שלנו היא להסתכל רחב וקדימה, 10 צעדים קדימה. ככלל אנחנו צריכים ״להרוג״ את המכות לפני שהן באות. בין אם זה להשיג מראש משאבים למשהו שהולך לצאת משימוש וצריך לעדכן, לגייס כוח אדם איכותי לפרוייקט חדש שהולך להכנס או מיליון דברים אחרים. בכביש, כולנו רוכבים 10% עד 15% מעל מהירות התנועה, כי כך פחות בעיות ״יפתיעו״ אותנו מאחור, ואנחנו יכולים להיות מרוכזים קדימה. לנהל ולפתור את האתגרים העתידיים עוד לפני שהם הופכים לבעיות. כמו כן ההתקדמות וההתפתחות האישית שלנו כמנהלים תלויה בכך שנהיה מהירים יותר מהתנועה.
בהרבה מאוד מובנים החלק החשוב בתפקיד שלנו כמנהלים הוא לצמצם סיכונים והפרעות עתידיות לצוות כדי שהם יוכלו להתקדם באופן חלק בטוח. מכאן ברור שאנחנו לא יכול להיות האחרונים שנחשפים לטרנדים, בעיות או אתגרים. אם אנחנו כל הזמן עסוקים במה שיש בסביבה הקרובה שלנו ולא מנסים לרוץ עם הדמיון שלנו או עם הניהול סיכונים שלנו כמה צעדים קדימה, אנחנו פשוט מחכים למכה הבאה בכל פעם, לא מצליחים לגדר את עצמינו ולמצוא את הפתרונות לפני שהבעיות מגיעות.
ביננו, גם קל יותר להרוג את הבעיות כשהן קטנות ולא כשהן כבר מספיק גדולות כדי להתנפל עליך.
7
למקסם את הפוטציאל, אבל להשתמש רק במה שאתה רוצה מתוכו.
7
למקסם את הפוטציאל, אבל להשתמש רק במה שאתה רוצה מתוכו.
מתי אני מפעיל כח, כמה, איך ובאיזה ערוץ, זה חשוב וקריטי גם על אופנוע וגם במשרד. כמה אחיזה יש לנו לפני שאנחנו פותחים על מישהו גז או דוחפים לו ברקס? כמה אנחנו לוחצים עם מישהו שלא עומד לך בדדלין? כמה מהר אנחנו רצים למנהל שלו כדי לתת לו בראש ומה הסף שאנחנו מגדירים לעצמינו ״את זה אני סוגר איתו בבין-אישי?״ עם האופנוע שלי (Yamaha Tenere 700) יש לי אקסטרה מקום, אקסטרה כח, אקסטרה בולמים, אקסטרה ביצועים ורוב הזמן אני בוחר להשתמש רק בחלקיק מתוכם. גם בניהול, ה״פטיש״ שיש לנו תמיד גדל אבל אנחנו בוחרים בכמה להשתמש. תמיד אני מעדיף שיהיה לי את הפוטנציאל ולבחור שלא להשתמש בו מאשר שכאשר אזדקק לו הוא לא יהיה זמין עבורי.
8
מי שמשלם את המחיר מקבל את ההחלטה
8
מי שמשלם את המחיר מקבל את ההחלטה
זה משותף גם לעבודה במשרד וגם לרכיבות בשטח. אנחנו מגיעים למיכשול, עוצרים ומנסים לאמוד אותו ומייד קופצים עלינו אלף יועצים עם מיליון פתרונות. כולם מבינים הכי טוב. כולם יודעים את האמת. וכולם ״צודקים״… לכאורה. כמנהלים אנחנו תמיד מקבלים עיצות, דיעה מכאן ודיעה מכאן. אל תתנו לעיצה טובה לבלבל אתכם. זה נכון תמיד לשמוע עצות מכל מי שרלוונטי לאירוע כי פשוט תראו תמונה רחבה יותר ותקבלו החלטות טובות יותר אבל חשוב מאוד לזכור שעם כל הכבוד ליועצים, בסוף האחריות היא רק עליך. ורק אתה משלם את המחיר, אם נפלת, לך כואב – את ההחלטה אנחנו תמיד מקבלים לבד. הכי חשוב לקבל החלטות שאנחנו שלמים איתן, ככה גם כשהמחיר גבוה, והאגו (ולפעמים גם כמה אברים) נשברים, אתה לפחות שלם עם עצמך.
שטח הכינוס של הפוסט
אולי זה בגלל שהוא מוציא את כל האגרסיות בשטח עם האופנוע ואולי זה בגלל שהוא יושב על כמה דונמים של קנאביס (רפואי), אבל מיכאל קרפ הוא איש רגוע מאוד ומפוקס מאוד. אם סיימתם לקרוא את הפוסט, אני ממליץ בחום גם לראות את הראיון איתו, התובנות בהן הוא משתף, מעבר לתוכן האיכותי שהן מהוות, האינטונציה וסגנון ההגשה מעבירים מסר ניהולי נוסף משלהם. יש שם תפיסת עולם מגובשת ומקצועית ומיכאל עומד מאחורי הדברים.
גלריית הצילומים של הצלם אלן צ׳פלסקי
עם הניסיון בא התיאבון ובתקופה הקרובה אמשיך לצאת למסעות עם כמה מהמנהלים הטובים ביותר בישראל שהם במקרה או שלא במקרה גם רוכבי אופנועים. יחד נבדוק האם מנכ״לים ומנהלים בכירים שהם גם רוכבי אופנוע פועלים ומקבלים החלטות אחרת מעמיתיהם נהגי המכוניות ונוסעי הרכבת. יחד נבדוק האם ה״מנוע״ הניהולי שלהם שונה והאם החברות והאירגונים אשר בראשם מנהלים רוכבי אופנוע, פועלים ומתקדמים באופן שונה.
בקיצור… שימו קסדה ותדליקו את הקארדו, יצאנו לדרך.
חיפוש: מנהלים | תפיסות ניהול | מנהיגות | אופנועים | מנטורינג | נטוורקינג
אתרים נוספים: www.eranyoran.com
