שמי ערן יורן. אני יועץ שיווק, צמיחה עסקית ודיגיטל לחברות בינלאומיות ולסטראטפים. בעברי שותף מייסד בשני סטארטאפים, סמנכ״ל שיווק ופיתוח עסקי בחברת תקשורת בינלאומית וסמנכ״ל קריאטיב ופלנינג (אסטרטגיה) במשרדי פרסום מהטובים בארץ. אני סקרן ברמות מטורפות ולאחרונה רכשתי ימאהה-טנרה 700 וחזרתי לרכב.
אין פייסבוק, יש אופנוע!
המסע הראשון: יצא ב-5 ביוני 1930 ועבר דרך: פלשתינה ארץ-ישראל, לבנון, סוריה, טורקיה, רומניה, פולין גרמניה ובלגיה | המסע השני יצא ב-1934 ועבר דרך: פלשתינה ארץ-ישראל, מצרים, מדבר סהרה, איטליה, צרפת, גרמניה, בלגיה, קנדה, ארה״ב ומקסיקו וחזרה לקונגרס ציוני אמריקה באטלנטיק סיטי | סגנון רכיבה: מתניע נוסע (עוד לא המציאו את המושג אדוונצ׳ר) | אופנוע: Rudge Special / Indian Scout 101
זליג האופנוען יורן (רייכרט) ומסעות האופנוענים התל-אביבים שהביאו את בשורת את המכביה לקהילות היהודיות באירופה ואמריקה. 1930 ו-1934.
זליג האופנוען יורן (במקור רייכרט) היה איש רב מעללים. מראשוני עובדי חברת החשמל ונמנה על וותיקי העובדים בתחנת הכוח בנהריים. בין עיסוקיו הרבים מצא את עצמו שוב ושוב כאלוף פלסטינה-א״י ברכיבת אופנועים. בהמשך היה חלק מאירגון והפקת מירוצי האופנועים אותם יזם בשנת 1950 העיתון ״העולם הזה״ (כתבה בגליון 683). בגיליון מאוחר יותר המתאר את ההכנות למירוץ הם כותבים: ״זליג רייכרט חי באוטו, המצויד בכמה אנטנות, ובדירה מלאה תמונות של אופנועים וגביעים של אופנוענים. הוא האלוף האחרון לאופנועים – לפני 17 שנה. (מאז 1933 לא היו מירוצי אופנועים בארץ) מלבד זה, הוא גם אב לילדה קטנה וחמודה. האליל אשר רייכרט זובח לו הוא: בטחון. רייכרט לא רצה שמישהו ימות במרוץ, הוא גם לא רצה שמישהו יפצע. אמנם, ברור לכל אדם הרושם את עצמו במרוץ אופנועים, כמו לחייל המצטרף ליחידה קרבית, שהוא מסכן את חייו. כל חברות הביטוח מסרבות לבטח את חייו של אופנוען־מרוץ. אולם רייכרט אמר: כל אשר אפשר לעשותו כדי למנוע מקרי אסון, חובה, היא לעשותו. והוא עשה את זאת בעצמו.״
אחרי מלחמת ששת הימים כותב עיתון ״דבר״ כתבה על זליג תחת הכותרת ״המביא חשמל לסיני״ בכתבה מסופר שהאיש היה מסתובב לבדו ברחבי סיני, מפרק תשתיות מצריות ישנות ומשפץ בעזרתן את רשת החשמל: ״זליג מרבה לנדוד: במדבר. הוא אינו מפונק. בלילה יסור לאחד ממחנות צה"ל לרוב , ימצא מיטת חייל שיצא לחופשה. למחרת בבוקר הוא יוצא לדרכו. את זליג, רובהו על שכמו, אפשר לפגוש בכל דרכי סיני. המשמרות ושומרי המחסומים מכירים אותו.״ (דבר גיליון 13074. 3 ביוני 1968. עמוד 6)
אז זה האיש, אבל היום נדבר על הרפתקאה אחת שיצאה לדרך 1934, נמשכה כ-4 חודשים, התפרסה על פני 4 יבשות, ים, אוקיינוס ו-32,000 ק״מ. גם עם אופנועים של היום זה נחשב למסע מאוד מאתגר, אבל 12 הרוכבים עשו זאת על 8 אופנועי רדג׳, אינדיאן (שחזר לאחרונה לארץ שופץ וניתן לראותו במצב נסיעה מוזיאון המכביה) ואופנוע נוסף שאינו מזוהה. 12 רוכבים על 8 אופנועים, כן המטורפים גם הרכיבו אחד את השני.
הסיפור מתרחש בימים בהם אין סמסים, מיילים ופייסבוק, החבר'ה שהיו אמונים על ארגון המכביה - האירוע פורץ הדרך היו צריכים לחשוב על דרך יעילה ומהירה להפיץ את הבשורה ולמשוך ספורטאים יהודים מכל רחבי אירופה להגיע לתחרות. הצורך בפתרון מהיר להבאת הספורטאים הולידה את הרעיון של שימוש באופנועים שיהיו רכובים ע"י חברי מכבי בארץ ישראל. המסע קיבל את השם "תל אביב-אנטוורפן" וכלל שמונה רוכבי אופנוע (מוטוציקלטים בלשון התקופה ההיא) שיצאו לדרך ב- 5 ליוני 1930.
כמו היום, כך גם אז, יהודים הם יהודים ולכן בסופו של דבר, שתי משלחות של רוכבי אופנועים יהודים יצאו מתל אביב לרחבי אירופה על מנת להפיץ את דבר המכביה הראשונה אשר הייתה עתידה להיערך באביב 1932 בארץ-ישראל לציון 1,800 שנה למרד בר-כוכבא. המשלחת הראשונה בראשותו של זליג רייכרט יצאה בשנת 1930 לאנטוורפן שבבלגיה והשנייה יצאה שנה מאוחר יותר ללונדון ובראשה נסע במכונית יוסף יקותיאלי.
זליג האופנוען יורן (רייכרט) יזם והוביל 2 מתוך 3 מסעות האופנועים לעידוד הגעת ספורטאים יהודים למכביה הראשונה והשניה:
המסע הראשון בשנת 1930 מתל אביב-לאנטוורפן יצא מתל אביב בתאריך ה-5 ביוני 1930 בשעה 16:00. אורכו היה כ-9,500 ק״מ והוא עבר דרך תורכיה, רומניה, פולין, גרמניה ובלגיה. הרוכבים התקבלו במדינות בהם עברו בצורה יפה ומכובדת. ב״עולם הזה״ מצטטים את אחד מאלופי הספורט הגרמניים שפגשו את המסע בברלין: ״בכלל לא ידעתי שעוד ישנה ארץ כזאת״… מאז יודע גם אחרון התינוקות באירופה, שישנה ארץ־ישראל״. (העולם הזה גיליון 687 עמוד 15).
פוסט זה מתמקד במסע זה.
1
12 רוכבים. 8 אופנועים ו-32 אלף ק״מ. מתל-אביב למקסיקו. כן המטורפים גם הרכיבו אחד את השני.
השמועה על הטיול המתוכנן פשטה חיש-קל ועד מהרה התגבשה לה קבוצה בת שנים-עשר רוכבים על שמונה אופנועים, רובם אופנועי רדג' (על פי התמונות השתתף גם "אינדיאן" אחד ואופנוע נוסף בלתי מזוהה). חיים כהן שהיה בן 23 היה צעיר הרוכבים וגם בעל הניסיון המועט ביותר ברכיבה, אך ״הנכס״ שהביא עמו היה ידיעת השפה האנגלית שבה היה היחיד ששלט. הלהט למסע היה כה רב עד שהוחלט לשלב במסלול גם את אמריקה.
הרוכבים שיצאו למסע היו: יצחק אגדתי (צלם תל-אביבי מפורסם), זליג רייכרט (זוכה מרוץ האופנועים הראשון), אביגדור רייכרט (בן-דוד של זליג), בן-ציון תמרי, צבי בן-זאב, אליעזר ברון, אליהו לויתן, משה ברומברג, חיים (פימה) וינוקר, יעקוב בני, שלמה (סלומון) אדיר וחיים כהן. צוות סיוע טכני או ליווי בחסות ממס"י לא היו מקובלים אז. ולרוב הרוכבים לא היה כל ידע טכני, אך שניים מהמשתתפים היו בעלי מוסכים וזה הספיק. החבורה בת תריסר החברים יצאה למסע רב-הרפתקאות שערך ארבעה חודשים לאורך 32,000 ק"מ על פני שלוש יבשות.
המסע השני אותו יזם והוביל זליג האופנוען יורן (רייכרט) ב-1934 היה מאתגר אפילו יותר. כ-32,000 ק״מ של רכיבה מתל-אביב למקסיקו ובחזרה לאטלנטיק-סיטי על אופנועים. הנסיעה הזו היתה גם הרכיבה הגדולה ביותר מבחינת המרחק. מתל־אביב זינקו תריסר אופנועים מצוחצחים מצויידים במכשירי־תקון וחלקי־חלוף לרוב.
*אורך המסלול אינו אחיד בין המקורות והוא מוערך ב-25,000 עד 32,000 ק״מ. כנראה חלק מהמקורות מתייחס נטו לרכיבה וחלק ברוטו למסע כולו כולל חציית הים התיכון (אפריקה – איטליה) וחציית אוקיינוס האטלנטי (צרפת – קנדה). בפוסט אני מציין את המרחק בהתאמה למקור ממנו נלקח המידע.
2
דיונות, נאצים, נחשים, עדר כבשים ורגל שבורה
ברוח התקופה נכתב: ״אז יצאה חבורה שלמה ׳ומגוונת, בדרך לא־דרך, מתל-אביב דרך מצרים, מדבר סהרה, לאיטליה באניה, מונטיה-קרלו, צרפת ובאוניה לקנדה, קויבק, שיקאגו קליפורניה ועד למקסיקו. ומשם בחזרה ל״אטלנטיק־סיטי״ לפתיחת הקונגרס האמריקני שהתקיים באוקטובר 1934. נסיעה ארוכה זו שאורכה מעל ל-25.000 ק״מ כללה ימי נסיעה רבים למרחק של 700 – 800 ק״מ, והמקרים המבדחים והמסוכנים, כאחד, משמשים נושא בקרב הרוכבים. הבדיחות כמו זו על ״יוסקה״, שפחד מאד מנחשים, וכאשר הודיעו לו שיבדוק, את הבנזין באופנועו, והכינו לו שם נחש מת, קפץ וכמעט התעלף. אך לא תמיד נסתיימו המקרים בבדיחות; יצחק, אחד הרוכבים נכנם לעדר של כבשים בעת שנרדם על האופנוע והתוצאה: רגל שבורה״.
הסיפורים ממשיכים ומספרים על תחרות קפיצות שערכו חברי המסע בדיונות של מדבר סהרה. ״ברכיבה על החולות הנודדים (״דיונות״) הוכיחו הבחורים מארץ־ישראל יכולת קפיצה ומעוף למרחק של שמונה מטר. החול הרך שימש ״כר״ נוח לאופנועים, אך לא תמיד נסתיימה האקרובטיקה בשלום. פעמים התפרקו חלקים וכל השיירה הוכרחה לחכות עד שיתקנו״.
סיפור אחר מדבר על מפגש עם נאצים (עוד לפני מלחמת העולם השניה והשואה) ״במקרה התהפך אוטובוס מלא נאצים מושבעים, נושאי צלב־הקרס. הארצישראלים השכילו במלאכת ההצלה ו־4 נפשות נצלו. העתונות המקומית הצטרפה למקהלת העתונות הגרמנית, שהללה את היהודים הארורים, שגלו אומץ לב ומסירות למופת, בהצלת בנים יקרים לתנועת הנאצים״.
המסע מת״א החל בשנת 1934. ״הרוכבים וזליג האופנוען יורן (רייכרט) בראשם, עזבו את תל־אביב והחלו במסעם לעבר קהיר שבמצרים. כאן התפעלו מהעתיקות, אך במהרה נפרדו גם מהן, והמשיכו במסע מדברי לאורך הסהרה עד הנמל שממנו הפליגו לאיטליה. הנוף האיטלקי והדרכים הרחבות שיפרו קצת את מצב הרוח, והשרו הכנה נפשית מספקת לביקור בפריס המעטירה (*כך במקור. מישהו יודע במה מדובר?). צרפת קבלה את היהודים המשוגעים בחגיגיות, והרוכבים לא פסחו על הריביירה, מונטה־קרלו ומקומות אחרים. ההפלגה לקויבק – קנדה היתה הבראה מצויינת ומנוחה בעיתה. אולם קנדה, הלבנה משלג, לא היתה המקום האידיאלי לרכיבה. השלג כסה את פני הכבישים, והרוכבים הוכרחו לגלות זריזות ואומץ לב .הרכיבה לשיקאגו עברה אמנם ללא תקלה, אך המאמץ הגדול השאיר את רישומו על הרוכבים. כאשר היו האופנוענים חייבים להגיע לאיזה מקום, היו מוכרחים להמשיך ״בדהרה לילית״. לא פעם קרה שהאופנוע המשיך לנסוע, אלא שהרוכב חלם באותו זמן על משפחתו והנוף הא״י. צפצוף ואזעקה החזירוהו – מעולם החלומות לנוף האמריקני. פעמים חצתה השיירה עדרים, והדבר עלה בשבירת־רגל. כאשר נכנס אחד הרוכבים לעדר כבשים, בוצעה אקרובטיה הכרחית אך הנסיון לא עלה יפה, ושאר הרוכבים הוכרחו לשאת עמהם אחד בעל רגל־גבס.״
3
״יוסקה״ נחש!!!
״יוסקה נחש״ הוא סיפור מצחיק מאותו המסע מרחבי אריזונה, בעלי הליילות הבהירים, אשר הביאו לקוריוזים מכל המינים. יוסקה היה רוכב אמיץ, אך פחד מנחשים ולא הסכים לישון על הקרקע, מהחשש שנחשים מנומרים עלולים להתקרב אליו. באחד הימים נמצא נחש והחבורה הזדרזה מיד להרוג אותו ולשימו למשמרת (לא מתוך אהבה זואולוגית) מנוחה קצרה הספיקה לבצע את המזימה – הנחש הושם ליד טנק הבנזין. ליוסקה נאמר שהמכונה נוזלת, והוא צריך לראות מה אירע לטנק הבנזין שלו. הקפיצה לאחור שקפץ ״יוסקה״ בראותו את הנחש, היתה, יכולה להחשב כשיא עולמי חדש בקפיצה למרחק… מקסיקו היתה התחנה הסופית, והרוכבים חזרו ממנה לפתיחת הקונגרס האמריקני באטלנטיק־סיטי.
היו ימים בהם עברו הרוכבים 800 ק״מ, על אופנועים וכבישים של שנות ה-30. אך הרצון להצליח ולהספיק – גבר על הכל.
גלריית הצילומים ההיסטורים
4
משפט על החבורה העליזה ברוח התקופה
״בפני כב׳ השופט לונברג בת״א הובאו השבוע ארבעה חובבי ספורט, בעלי טמפרמנט, באשמת הקמת המולה ורעש במקום ציבורי. לדברי התובע, מר נ. קנת, השתכרה הרביעיה ברחובות. ״אדוני השופט״ אמר אחד הנאשמים ״זה היה ביום הנצחון שלנו על תורכיה. השתכרנו מרוב שמחה נא להבין לרוחנו״ ואמנם, השופט הבין לרוחם ודן אותם להתנהגות טובה במשך שנה. ובסיום העיר השופט לונברג :״אבל אחרי התחרות עם שבדיה לא השתכרתם מרוב שמחה, לא כן״
5
הבאת בשורת המכביה הראשונה
- את מסע הראשון 1930: (יזם, אירגן והוביל זליג האופנוען יורן (רייכרט))
- המסע השני 1931 (יזם, אירגן אך הגיע במכונית: יוסף יקותיאלי)
למסע השני יצאו שבעה רוכבים: זולו ומתיתיהו ברומברג, שלום ברדשסקי, אפרים טננבאום, יוסף הכהן, יואל סימקין ומורדכי שפירא. בנוסף להם יצאו למסע עזרא איכלוב (יצא כמורכב על אחד האופנועים) אליהו סויסלוצקי, אבשלום כרמלי, זאב מרכוס, מנדי סגל ויוסף יקותיאלי שנסעו במכוניות ליווי. במאי 1931 יצאו הרוכבים מתל אביב לכיוון ירושלים, חצו את המדבר לכיוון מצריים, שטו בים לאתונה, עברו דרך סלוניקי, בולגריה, יגוסלביה, אוסטריה, גרמניה, פריז ולבסוף לונדון. במהלך המסע שעבר ב-9 ארצות ו- 19 קהילות יהודיות, גמעו הרוכבים האמיצים כ- 9,375 ק"מ!! פשוט בלתי נתפס בהתחשב בשנים המוקדמות והחוסר בטכנולוגיה בלעדייה אנחנו לא יוצאים היום מהבית.
6
הבאת בשורת המכביה השניה
- המסע השלישי 1934: (יזם, אירגן והוביל זליג האופנוען יורן (רייכרט))
אורך המסלול אינו אחיד בין המקורות והוא מוערך ב-25,000 עד 32,000 ק״מ. כנראה חלק מהמקורות מתייחס נטו לרכיבה וחלק ברוטו למסע כולו כולל חציית הים התיכון (אפריקה – איטליה) וחציית אוקיינוס האטלנטי (צרפת – קנדה).
7
בשנת 2016 - אופנוע האינדיאן מהמסע הראשון סגר מעגל וחזר לארץ. והוא מוצג היום בכפר המכביה.
אופנוע האינדיאן המשוחזר ובמצב נסיעה אותו ניתן לראות במוזיאון המכביה, הוא אופנוע אינדיאן סקאוט 101, הנחשב בעיני רבים כ"דגם האופנוע הטוב ביותר שייצרה אינדיאן האמריקאית אי פעם". האופנוע הזה ספציפית, הוא משנת 1928 ושימו לב לזה: זהו אופנוע שהיה ברשות אחד ממשתתפי המשלחת הראשונה ב-1930. (המסורת המשפחתית מדברת על זה שזה האופנוע של זליג. כילד, שנים רבות לפני שהביאו את האופנוע בחזרה לארץ, אני בהחלט שמעתי עליו באירועים המשפחתיים ״היו מחליפים בו הילוכים ביד כמו במכונית״ היה סבא שלי, גרשון יורן – רייכרט, מתגאה. ואז סבתי אסתר היתה מזכירה לו ״אבל אחיך הגדול לא הסכים שפישר כמוך יצטרף אליו למסע, נכון?!״ וככה הם נשארו נשואים עוד שנים רבות. בכל מקרה, היום כבר אין לי דרך לאמת את זה). בלי קשר למי היה שייך האופנוע הזה שללא ספק היה הכוכב של המסע, מדהים לחשוב שהאופנוע הספציפי שבמוזיאון אשכרה עשה את הדרך מתל אביב לבלגיה דרך כל אירופה, כדי להביא את הבשורה בדבר תחרות היהודים שתתקיים תוך שנתיים. באמת מדהים, לא?
עוד קצת פרטים על האופנוע: מדובר על דגם הסקאוט 101 של אינדיאן משנת 1928. הוא מצויד במנוע וי טווין בנפח 740 סמ"ק וכשיצא מהמפעל ההספק שלו עמד על כ-18 כ"ס. בעוד הזנב הוא קשיח לחלוטין והשיכוך נעשה באמצעות קפיצי המושב בלבד, הרי שהמתלה הקדמי הוא דומה למתלה גרידר כשהשיכוך בו נעשה באמצעות קפיץ עלים יחיד. תיבת ההילוכים של האופנוע, הכוללת שלושה הילוכים בלבד, מתופעלת מידית מתכת ארוכה לצד מיכל הדלק, וההנעה הסופית היא בשרשרת. לאופנוע זוג רגליות, מלפנים ומאחור, המאפשרות להניף את הגלגל הקדמי, או האחורי (או את שניהם יחדיו) על מנת לבצע טיפולים ואחזקה על ידי הרוכב.
הכלי אותר בהולנד ונרכש חזרה לישראל כדי לעמוד לתצוגה במוזיאון מכבי, בכפר המכביה ברמת גן. כך שמדובר כאן לא רק על אופנוע נדיר מבחינת השנתון שלו, אלא שגם יש לו קשר ישיר לציונות ולסולידריות חוצת הגבולות של העם היהודי.
קרדיט: הכרבולוג.
8
פרולוג - המביא חשמל לסיני
בחיפוש החומרים לפוסט מצאתי את שתי הכתבות הבאות בעיתון דבר משנת 1968 ומשנת 1970. הן לא קשורות למכביה או לאופנועים, אבל בהחלט מוסיפות צבע לדמותו של זליג האופנוען יורן (רייכרט).
המביא חשמל לסיני.
מאת יצחק יעקבי.
דבר גיליון 13074. 3 ביוני 1968. עמוד 6:
בארץ יש,, כת" אנשים- נחבאים אל הכלים, שסם חייהם הוא השתתפות במעשים חלוציים. אפשר לפגשם בכל מקום שנעשה בו מעשה החורג מגדר שגרה. פחות מכל – מעניינות אותם הכותרות בעתונים. הם שמחים בחלקם בשותפות המעשה. אחד מאלה הוא המהנדס זליג רייכרט, מראשוני עובדי חברת החשמל. זכה להיות עוד מעוזריו של פנחס רוטנברג ומזכיר אחת מאמרותיו,, :כל נורה הנדלקת בארץ מוסיפה לנו כוח, מביאה ברכה ומרתיעה אויבים. דומה. שהאמונה הזאת נוזלת בדם עורקיו של זליג, והוא מנסה בכל מאודו לקיימה. בזכות החשמל תזכה אולי אם חרדה למכתב, מן הבן. על אף היותו בגיל הפרישה חש זליג, כי בכוחו עוד לתרום משהו, ובעיקר בשטחים החדשים שנוספו לישראל, להארת מחנות החיילים השומרים על בטחון המדינה. זליג רייכרט הושאל למנהל האזרחי ברצועת עזה וסיני. לזכותו רשומים כבר מעשים רבים בשיקום קווי־החשמל בערים, בתחנות הכוח. רק עתה סיים את מבצע שיקום החשמל בקנטרה. אך עיניו נטויות בעיקר להארת מחנות צה"ל. חשמל, אומר זליג, מגביר ראשית כל את הבטחון ומוסיף לרוחם של חיילים, מאפשר לקרוא ספר, לשמוע רדיו, לראות סרטים. במדבר סיני מוצא זליג במקומות רבים חומר־גלם וציוד. למלאכתו — פה גנרטור פגום, פה מנוע, ושם מתגוללות ערימות חוטים. צריך רק לדעת לנצל את המצוי ולא למהר בפסילתו לגרוטאות. גם כוח-עבודה אינו חסר, המימשל מעסיק מאות עובדים. זליג נובר במצבורי הגרוטאות, שולה חלקים טובים ומנצלם. כך התקין גנרטור של 50 וולט בקנטרה, כך גילה עוד שישה גנרטורים. צה"ל היא מופת לעולם, אך בכל הקשור למינהל האזרחי נתקלת גם מכוניתו בדפוסי הביורוקרטיה, והסחבת. ישיבות, דיונים ללא החלטה, דחיות, דיווח, ניירת. לא־אחת היא מגיש הצעת תקציב. למבצע מסויים. ברבבות לירות, אך כאשר האישור מבושש לבוא… מאבד זליג סבלנותו ומנסה לעשות מה שצריך לפני שבא,, אור ירוק" מלמעלה. ויש שהוא מצליח לעשות זאת בחצי־חינם. זה סודו של זליג. מחדשים חומר ישן, מתקנים, מרכיבים, ובקצת עבודה יזומה נעשה הדבר. בדרך-מאל-עריש לקנטרה יש הרבה קווי טלפונים הרוסים. משום-מה מתחו המצרים חלק מקווים אלה בחוטים מבודדים, טובים לקווי־חשמל. זליג מלקטם ומשפץ בהם קווי חשמלי פגומים. באחת הערימות גילה מיתקן לצינון מים, צריך לשפצו, וזליג כבר יידע איך לעשות זאת. מים מצוננים במדבר סיני!
זליג מרבה לנדוד: במדבר. הוא אינו מפונק. בלילה יסור לאחד ממחנות צה"ל' לרוב , ימצא מיטת חייל שיצא לחופשה. למחרת בבוקר הוא יוצא לדרכו. את זליג, רובהו על שכמו, אפשר לפגוש בכל דרכי סיני. המשמרות ושומרי המחסומים מכירים אותו.
שטח הכינוס של הפוסט
זה היה פוסט לא שיגרתי על תקופה לא שיגרתית ועל אדם לא שיגרתי. לא רכבתי איתו אף פעם, אבל כנראה שהוא מרבה לרכב איתי. הם לא היו מפונקים החברה האלה, ולא היו להם אופנועי אדוונצ׳ר עם מעל ל-100 כ״ס, מחשבים ובקרות של חללית. לאינדיאן, שהיה האופנוע החזק בחבורה היו 18 כוחות סוס… אבל איך-שהוא הם החליטו לעשות מעשה… ועשו אותו. פשוט, בלי תכנון יתר, בלי סקרים מקדימים, בלי גוגל ובלי לראות את המסלול קודם ביו-טיוב. מחליטים ועושים. זה משהו שאני לוקח איתי להמשך הדרך.
מקורות וקרדיטים:
חיפוש: מנהלים | תפיסות ניהול | מנהיגות | אופנועים | מנטורינג | נטוורקינג | מכביה | המכביה | חברת החשמל
אתרים נוספים: www.eranyoran.com
#maccabiah_games_2022 | #maccabiah | #M21
