התובנה ״הקטנה – גדולה״ הזו שואבת את הכח שלה מעצם העובדה שהוגו רוכב גם בשטח וגם בכביש, הוא חי בשני העולמות האלו:

בשטח אנחנו עסוקים כל הזמן בניסיון ליצר אחיזה, (עסקית זה קצת כמו חדשנות או חדירה לשווקים חדשים) אתה יכול להחליק ולפרפר חופשי, עד שפתאום נוצרת אחיזה ואתה פורץ קדימה. זה בהחלט משהו שאני רוצה ומכוון אליו זה כיף גדול וזה מצויין. בכביש המצב הוא בדיוק הפוך. רוב הזמן, אנחנו נהנים מאחיזה מצויינת ולמעשה עסוקים בלמקסם את היכולות ולהגיע למגבלות האחיזה (בדומה למיצוי הפוטנציאל העסקי מפעילות מבוססת בשוק קיים). 

ממש כמו שהאופנוע צריך אחיזה בשטח או בכביש, העסק חייב אחיזה בשווקים ובטכנולוגיה השאלות החשובות הן מאיפה אתה בא? מה הסביבה בתוכה אתה פועל? וכמובן, מה היעד אליו אתה מכוון להגיע?

כשרוכבים על אופנוע כביש ברוב המצבים האופנוע מעניק אחיזה מטורפת. הפרופיל של הצמיגים הוא עגול, ככה שאותה כמות גומי באה במגע עם הכביש וגם בהשכבה רצינית ובסיבובים מאוד מהירים אנחנו כמעט ולא מאבדים אחיזה. (איבוד אחיזה במקרים האלו יהיה אירוע טראומטי ומאוד אלים). 

בשטח זה בדיוק הפוך. הדבר הראשון שלמדתי זה שאין אחיזה וכל הזמן צריך לעבוד עם הגוף, עם מנוע, עם המצמד, עם הרגליים, עם הברקסים כדי להשיג לפחות את מינימום האחיזה האפשרי בכל רגע נתון ובכל תוואי שטח. בשטח האופנוע כל הזמן על גבול האחיזה, כל רגע בצד אחר שלו. 

ב–Belocal, כחברת בוטיק שעובדת עם הלקוחות הכי גדולים במשק ומתחרה ישירות בכל ״הכרישים הגדולים״ אנחנו צריכים לפעול תמיד ברגישות כדי לייצר, לשמר ולחזק את האחיזה שלנו אצל הלקוח. ״Stickiness״ היא שם המשחק וכאן האובססיה שלי לאחיזה באה לידי ביטוי באובססיביות שלנו להצדיק כל הזמן את האמון שניתן בנו ולהדגיש את זכות הקיום העיסקית שלנו אל מול הלקוחות הגדולים. חשוב לי מאוד לוודא שמכירים אותנו באמת, שיודעים מה החוזקות שלנו ושיודעים איך להתייחס אלינו. קריטי לוודא שהלקוחות מקבלים מאיתנו ערך משמעותי ושהם רואים בנו ספק מועדף שיכול להעניק להם פתרון איכותי בכל רגע נתון. האחיזה האולטמטיבית היא כאשר הלקוחות רואים בנו באופן אוטומטי את המועמד הטבעי להטמעה של אותו נושא שמעניין אותם. 

בעסקים, ממש כמו ברכיבה על האופנוע, התנועה צריכה להיות תמיד חלקה ועגולה. חשוב לא לדחוף חזק מידי או לבצע שינויי כיוון פתאומיים שיובילו לאובדן אחיזה. ככלל בחיים, אני מאמין שחשוב לא להגזים, למרות שלא חסרים פיתויים. לפעמים יש לנו פרוייקטים שהם מאתגרים מקצועית ומפתים כלכלית ויש נטיה של אולי ניכנס לפרוייקט למרות שהוא גדול מידי. במיקרים כאלו הסכנה היא שנאבד אחיזה דווקא ברגע קריטי ונחליק. אתה תמיד מדמיין שהחלקה כזו תסתיים במכה קטנה באגו, אבל במציאות זה בקלות יכול להוביל להתרסקות כלכלית רצינית. איבוד אחיזה בכביש עלול להפיל את האופנוע, איבוד אחיזה בשוק או בסגמנט יכול להפיל את החברה וההשלכות של זה מאוד משמעותיות. אז אנחנו מאוד זהירים ואובססיביים לגבי אחיזה.

בקיצור, עניין האובססיה לאחיזה הוא נושא חוצה גבולות. לתפיסתי הוא נמצא בבסיסם של הדברים והוא מלווה אותי כל הזמן: בשטח, בכביש וכמובן בעסקים.