שמי ערן יורן. אני יועץ שיווק, צמיחה עסקית ודיגיטל לחברות בינלאומיות ולסטראטפים. בעברי שותף מייסד בשני סטארטאפים, סמנכ״ל שיווק ופיתוח עסקי בחברת תקשורת בינלאומית וסמנכ״ל קריאטיב ופלנינג (אסטרטגיה) במשרדי פרסום מהטובים בארץ. אני סקרן ברמות מטורפות ולאחרונה רכשתי ימאהה-טנרה 700 וחזרתי לרכב.
אלן צ׳פלסקי הינו צלם פרסום ישראלי-אמריקאי ותיק ומוכר, אשר התמחה בצילום עסקי בשיקגו, ארה״ב. בבעלותו סטודיו הממוקם במבנה תעשייתי בדרום תל-אביב, ערוך לצילומי איכות במגוון רחב של תחומים. אלן מתמחה בצילומי תדמית של אנשים, טכנולוגיה, עסקים ומזון. הצילומים של אלן מספרים סיפור מסקרן, מרתק, אנושי ונוגע והבטאים היטב את החיבור בין האישיות הפרטית והמקצועית של האדם.
נאמנות, התמדה והשקעה בתשתיות
רכיבה ושיחה עם גיא קפלושניק
המייסד והבעלים של EMETOS - תשתיות ופתרונות מחשוב.
תאריך: 18 מרץ 2026 | מקום: קיסריה, עמיקם, דליית אל כרמל, נשר, מנחת דור
סגנון רכיבה: כביש - ספורט | אופנוע: SUZUKI GSX 1300 HAYABUSA
עוד פוסט ועוד רכיבה ומנהלים על אופנועים מצליח להתבסס כתשתית מצויינת כדי להכיר לעומק יזמים, בעלי עסקים, מנכ״לים ומנהלים בכירים שאוחזים בכידון של החברה בראשה הם עומדים. בין אם זה על כיסא המנכ״ל או על מושב האופנוע המנהלים האלה אוהבים את מה שהם עושים, שולטים היטב בשני העולמות, לומדים מהאחד ומיישמים בשני, ושמחים לשתף בסיפור שלהם.
במובן מסוים, הבלוג כולו הוא התשתית עבור הפוסט הזה.
כשפגשתי את גיא במשרדי EMETOS בנתניה חשבתי שאפגוש חברת תשתיות מיחשוב. מתברר שגיא מייצר ומתחזק תשתיות במובן הכי רחב של המילה. שיכבה אחר שיכבה גיא בונה ומתחזק תשתיות בכל תחומי החיים. אמון הוא תשתית. חברות היא תשתית. מקצוענות היא תשתית. שירות הוא בוודאי תשתית. ״גם מי שלא מבין שהכל זה תשתית חי על התשתיות שבנה בלי לשים לב. כולנו מוגבלים על ידי התשתית שעומדת לרשותינו. במקרה שלי אני מאוד מודע ושם לב ולכן אצלי הנושא מתוכנן ומנוהל. התשתיות שלי היום מאפשרות לי לעשות את הדברים שאני רוצה, וכשמתגלים פערים אני משלים את התשתית שתגשר עליהם״.
בגיל מאוד צעיר הבנתי שהצעד הבא תמיד נשען על התשתיות שכבר יצרת ומאפשרות את קיומו ועם הזמן גם הצעד הזה ישמש כתשתית עבור הצעד הבא. רק ככה מתקדמים, צעד אחרי צעד. זה נכון בחיים הפרטיים. זה בוודאי נכון בחברה שאני מנהל וזה נכון גם על האופנוע. אני אוהב לרכב חזק ומהר, אז יש לי תשתית שמאפשרת את זה: בת זוג שמעורבת ותומכת, קורסים שעשיתי, שנים של רכיבה והיאבוסה בחניה… רוצה לראות?
וככה זה התחיל.
הולך להיות מעניין במיוחד, תדליקו את ה"קארדו", מתחילים.
שיחות עם גיא קפלושניק
1:01
3:39
3:25
3:57
3:37
1:22
1:45
2:31
3:20
3:04
0:46
1:31
1:15
0:35
3:34
0:55
3:22
1:19
1:08
0:55
3:10
1:08
1:11
1:11
1:05
1:32
5:18
0:31
6:35
פודקאסט לשמוע בדרך: (ENGLISH):
גיא קפלושניק
מייסד / בעלים. חברת התשתיות EMETOS.
מי שמשקיע בתשתיות
קוצר בביצועים
גיא קפלושניק הקים את אמתוס – תשתיות ופתרונות מחשוב לפני כ-15 שנים. זו לא היתה כחלטה של רגע. לאחר כ-10 שנים כסמנכ״ל של ONE, לעזוב את ״כלוב הזהב״ הצריך אומץ מיוחד. אבל אצל גיא זה לא היה עניין של אומץ, זה היה צורך, זו היתה תשוקה לעשות את הדברים בדרך שלו. זה היה להשאר ולמות כלוב של זהב או לעוף החוצה ולקוות שלא יוריד אותך איזה היאבוסה (בז ביפנית).
ההיאבוסה דווקא הגיע, אבל זה גיא שתפס אותו.
בוקר, אר-קפה קיסריה. הבריסטה מריר, האספרסו קצר והקרואסון פריך. גיא כבר מחכה לנו. למרות שאנחנו כבר שעה בדרך, גיא נינוח, יצא מהבית לפני 20 שניות. אז איך זה שהוא מחכה לנו? לידו חונה מכונת זמן שחורה. אנחנו פותחים פינת ליטוף, אחרי 10 דקות גיא מבקש, אם אפשר להפסיק לרייר על המיכל. זה הסימן שלנו להניע ולצאת לדרך.
אמתוס - בוטיק של פתרונות מחשוב
אמתוס עוסקת במתן פתרונות מחשוב, אבטחת מידע, חוות שרתים, תחזוקה, תמיכה, CISO on Demand, כל המעטפת בתקשורת טלפוניה, כל המעטפת בעצם של עולם המחשוב לארגונים קטנים ובינוניים, זה המקור, זה המקום שאנחנו משחקים בו. הקמתי את החברה לפני 14 וחצי שנים והיום אנחנו מעסיקים סדר גודל של 120 עובדים, ש-97% מהם זה יצרנים. השאר זה תפעולי.
EMETOS פועלת במבנה רזה בשביל לשמור על התחרותיות שלה, מבלי לפגוע ברמת השירות. הכותרת מעל אמתוס היא ״בוטיק״, למרות שאנחנו חברה גדולה יחסית.
איפה אנחנו ממוקמים מבחינת השוק?
אני אחלק את זה לשלוש:
מצד אחד – יש את החברות האנטרפרייז (Enterprise) הגדולות – "וואן" (One), "מטריקס" (Matrix), אלו מפלצות באמת של אלפי עובדים, 7,000, 10,000, זה מספרים, סקייל (Scale) אחר לגמרי.
מהצד השני – יש המון חברת קטנות עד 50 עובדים. הן יכולות להיות מאוד טובות בדברים ספציפים אבל אין להן את המשאבים והיכולת להעניק שירות מלא ואיכותי.
ואז יש אותנו – כשלצידנו אפשר למצוא מתחרים נוספים שמעסיקים 100 עד 400 עובדים. אם ניקח את החברות הרציניות שהן באמת מקצועיות ויודעות מה הן עושות, אז ההבדל העיקרי בין כל החברות זה הדליברי (Delivery), היכולת להתאים את הפתרון המלא לארגון וליכולות של הארגון הן במישור הטכנולוגי והן במישור הפיננסי. החוכמה היא באמת להבין את הצרכים והיכולות של הלקוח ולתפור עבורו פתרון שמתאים לגודל הארגון.
אני מאמין שזה לא חוכמה להציע ללקוח פתרון ואז להכריח אותו לקחת. אני מעדיף לעבוד חכם ביחד עם הלקוח, ואולי להצליח לבטל חלק מהצורך ברישיונות תוכנה על ידי נהלים נכונים. נהלים נכונים יחד עם בקרה שהעובדים אכן נוהגים על פי הנהלים האלו, יכולים לחסוך חלק משמעותי מהוצאות התוכנה של הארגון בתחום אבטחת המידע.
אנחנו רואים בזה חלק מהתפקיד שלנו, לשבת עם הלקוח, לפרוס בפניו את כל התמונה, לסמן עבורו את הנקודות האלו, ולקבל החלטות יחד. אנחנו בוטיק, זו הייחודיות שלנו, המעורבות, היחס האישי, ההכרה של ה"בפנוכו" של הארגון. אני רוצה אותך איתי 20 שנה קדימה.
התשתית של ״אמתוס״ היא מערכות יחסים ארוכות ויציבות גם עם הלקוחות וגם עם העובדים. כמעט 10 שנים הייתי סמנכ״ל ב-ONE, ולפני כן מנהל המכירות של NESS, זה מספיק זמן כדי להבין מה עובד ומה פחות. זה מספיק זמן כדי להבין מה אתה רוצה ויכול לעשות טוב יותר, וזה מספיק זמן כדי להבין את המגבלות של מערכת כל כך גדולה שעבורי היתה בסופו של דבר כלוב של זהב. אני בן אדם של אנשים. אנחנו חברה של אנשים.
״אמתוס״ של היום נמצאת בדיוק ב-SWEET SPOT – אנחנו בוטיק עם תשתית של חברה גדולה. יש לנו הרבה מאוד משאבים וכח זמין כדי לפרוץ קדימה ולתמוך בלקוחות באפס זמן. ויחד עם זאת אני באמת מכיר אישית את כל הלקוחות, העובדים והספקים ואני מקפיד להיות בעלים ומנכ״ל מאוד מעורב. זה לא תפקיד ייצוגי, זה אופי.
למה להתפשר ולהסתפק באחד
אם אפשר שניים מושלמים?
אנחנו נדבר היום הרבה על תשתיות, אז אני מחזיק שני אופנועים, כי יש לי כמה רבדים. יש לי את סוזוקי היאבוסה שבאתי איתו היום, זה אופנוע לגרזנים. היאבוסה הוא כלי התחבורה העיקרי שלי, אני רוכב עליו כמעט כל יום. רק תן גז, הוא באמת מפלצת שחורה, לא צריך להסביר. בבית מחכה לי הבאגר, BMW K 1600 B שישיה צילינדר; אופנוע הטורינג המושלם עליו אני רוכב יחד עם אישתי דנה. בנוסף יש לנו מלתחה שלמה של האופנועים, עם קסדות, מעילים וציוד תואם. הכל נקי, מסודר מוכן לרכיבה. מה שאני קונה לי, מייד אני קונה עוד אחד עבורה כי לרכב יחד זה הכיף הכי גדול שלי.
האופנוע שומר אותי חד. כשאני חושב אני צריך להיות בתנועה. יש משהו באופנוע שמפקס אותי לגמרי. מעבר לצורך באמת להיות ער ומודע לכל דבר שקורה בכביש, הרוח, הקול של המנוע, הנוף שזז, השליטה ב-3 מימדים, האדרנלין, זה פשוט עוזר לי לחשוב.
מכיר את זה שיש בעיה. יש אופנוע. אין בעיה… אז זה ממש ככה.
הכל זה תשתית ותשתית זה הכל!
1
תמיד מהר יותר מהתנועה!
האסטרטגיה ששומרת עליכם
ברכיבה על אופנוע, המקום הכי מסוכן להיות בו הוא "בתוך" התנועה, במהירות של כולם. שם אתה הופך לשקוף, נתון לחסדי טעויות של אחרים. כדי לשרוד, אתה חייב להיות מהיר ב-10% או 20% מהסביבה – לייצר לעצמך "שטח סטרילי". ב"אמתוס", זוהי תפיסת עולם. כשהשוק מגיב תוך ימים, אנחנו מגיבים תוך שעות. אנחנו הרבה יותר מהירים מה״שותפים לדרך״ והמהירות הזו באה לידי ביטוי לא רק ביעילות, היא למעשה מרחב המילוט שלנו ושל הלקוחות שלנו. אנחנו לא מורידים קצב או ״נתקעים בתנועה״, כשיש לנו את ה"גז" הרזרבי הזה, אנחנו יכולים להיות כל הזמן עם המבט קדימה, לתכנן את המסלול ולעקוף בעיות לפני שהן הופכות לתאונות או למכשול בלתי עביר.
החוק הכי בסיסי ברכיבה על אופנוע זה להיות מהיר יותר מהתנועה. תעביר כמה שיותר מההאתגרים והסכנות קדימה לתוך שדה הראיה שלך כדי לצמצם הפתעות. לא צריך להשתולל אבל 10% – 20% מהיר יותר מהתנועה זה קצב הרכיבה הבטוח ביותר. גם בעולם העיסקי המהירות פועלת לטובתך, לא צריך להיות פזיז אבל מי שמגיע ראשון ליעדים יעשה את הבונוס. הראשון שיביא את הלקוח יקבל יקבל עמלה. הראשון שיביא את הפתרון יזכה בפרויקט. החיפזון מהשטן, אבל המהירות… זה שלך.
2
התשתית כדרך חיים
כי בלי בסיס חזק הכל צומח עקום
תחשבו על שלדה של אופנוע, אם היא חלשה או עקומה, אפילו קצת, גם המנוע החזק ביותר לא יצליח להחזיק את הכלי בקו ישר, בטח שלא במהירות גבוהה. ההפך, ברגע שתפתח גז, הכל יתפרק ויעיף אותך לאלף עזאזל. ולכן אני מאמין שתשתית היא הכל. בחינוך הילדים, בזוגיות, בניהול חברה וגם בשרתים של הלקוח. אם לא בונים את ה"בסיס" (ה-Core) בצורה ישרה ונקייה, כל צמיחה עתידית רק תעצים את העיוות. בעסקים, זה אומר להשקיע במיינטננס ובסיסטם ברמה כמעט דתית. אין עיגול פינות, כדי שהעסק "יטוס", השלדה חייבת להיות מסוגלת לעמוד בעומס ולא תתפרק בסיבוב.
תנו לי נקודת אחיזה וארים את העולם אמר ארכימדס. בגדול הוא אמר חברים, אני צריך תשתית. באמת שהעולם שלנו פשוט מי שלא בונה תשתית איתנה מתרסק על הפנים. יש סיבה שצריך ניסיון של כמה שנים עם רישיון A1 לפני שאפשר להתקדם לרישיון A. יש סיבה שיש כל כך הרבה קורסים לרכיבה מתקדמת מכל הסוגים והמינים. העניין של לגדול לתוך האירוע הוא בעצם בניית התשתית שמאפשרת את הגידול הבא. אנשים תמיד חושבים על תשתית כאירוע חד פעמי, מניחים תשתיות, פורסים כבלים. אבל האמת היא שתשתית היא אירוע דינמי אין סופי. היכולות שלך כאדם גדלות או קטנות כל הזמן ואתה צריך תשתית שתתמוך בשינוי. התשתית היא הביטוי של החשיבה קדימה.
3
ניסיון ואבק נצברים.
סקרנות וכישרון תמיד מבריקים
אף אחד לא נולד עם ידע טכני, יקח קצת יותר או קצת פחות זמן אבל זה משהו שאפשר ללמוד. אבל את הבעירה הפנימית, את ה"גן" של הרוכב שמכיל סקרנות, תחרותיות, אומץ לקחת סיכונים מחושבים ולהעיז לעשות, את זה אי אפשר להזריק. נכון שרשימת ההסמכות חשובה, אבל בראיונות העבודה ב"אמתוס", אני מחפש את מה שלא מופיע בקורות החיים: את הברק, את האנרגיה, את המנטליות הנכונה ואת היכולת להסתער על אתגר שאין לו פתרון בספר.
אנחנו מחפשים אנשים שרוצים "לעשות את הדרך ולנצח את המרוץ", אף אחד לא עובד בשבילי. כמו שברכיבה קבוצתית כל אחד רוכב בשביל עצמו אבל הכיף הוא הביחד, ואם תהיה תקלה, כולנו נעצור ונעזור, גם באמתוס אני תמיד מחפש לצרף את אלו שמבינים שהעבודה היא האמצעי להגשמת החלומות שלהם בבית.
כמובן העובדים באמתוס לא צריכים להיות ״רוכבים פעילים״, אבל כשאתה מגייס אנשים עם "גן" של רוכבים, אתה מקבל צוות עם ביצועים גבוהים, צוות יוזם שלא מחכה להוראות, אלא מחפש את הקו המהיר ביותר ליעד. המסר שלי לכל אחד מהעובדים הוא ״תנו גז חברים, החברה כולה מאחוריכם״.
אני מאוד אוהב אופנועים, אני חושב שזה אחד הדברים הכי טובים בעולם, ובכל זאת יש אנשים שאני ממליץ להם לא לעלות על אופנוע כי מי שאין לו את הכישרון, לא יצבור את הניסיון. האופנוע הוא כלי מעניש, הוא פראי וברגע שלא תהיה מוכן הוא יתהפך עליך, מילולית. בעולם העסקי אני פוגש מלא אנשים שיש להם את הניסיון אבל לא את הכישרון. הם פשוט היו שם לא משכו תשומת לב, לא הבריקו יותר מידי והשנים עברו. חבל.
4
נושאת מטוסים שהיא בוטיק
זריזות של אופנוע עם כוח של תאגיד
המציאות, במיוחד בישראל מאוד דינמית, חברות כל הזמן נדרשות לבצע התאמות והשינויים כדי לעמוד בדרישות החדשות. לא מדובר באירועים חריגים, זו השיגרה. העניין הוא שחברות ענק הן כמו נושאות מטוסים, לוקח להן קילומטרים רק כדי להתחיל פנייה. "אמתוס" נבנתה ככלי היברידי: יש לנו את הכוח של 120 עובדים (תשתית של נושאת מטוסים), אבל את הניהול האישי והזריז של אופנוע ספורט. הלקוח לא הולך לאיבוד במבוך של מחלקות, אני כמנכ"ל מקפיד להיות דמות נגישה ומעורבת, זו העבודה שלי. השילוב הייחודי הזה מאפשר לאמתוס להעניק שירות אישי שבו כל לקוח מרגיש שהוא הרוכב היחיד על המסלול או ״המטוס היחיד על נושאת המטוסים״, עם הביטחון שמאחוריו עומד מערך טכנולוגי אדיר.
יש דבר כזה שנקרא יתרון הקוטן. כשהדינואורים נכחדו, היונקים הקטנים זכו בעולם. כשאתה קטן אתה הרבה יותר יעיל, יותר זריז, באופן כללי פחות נזהרים מפניך מה שמאפשר לך להכנס לחדרים שאתה לא מוזמן אליהם. מצד שני העולם שייך לגדולים. הכח שלהם, האנרציה והמסה שלהם מזיזים הרים. אז איך משלבים את היתרונות של שני העולמות האלו? ההיאבוסה הוא כזה, הוא אופנוע גדול במובנים של אופנועי ספורט בוודאי במשקל ובנפח המנוע, אבל ממש לא גדול במושגים של קרוזרים. אפילו לא במושגים של אדוונצ׳ר. מצד שני הביצועים שלו… בוא נגיד שהוא גדול איפה שזה חשוב. וזה חשוב בכל פעילות עיסקית. להיות קטן וזריז עד כמה שאפשר אבל גדול ומרשים, איפה שחשוב.
5
חוק ה-RollBack
הרוכבים הכי מהירים הם אלו שיש להם את הבלמים הכי טובים. הידיעה שאתה יכול למשוך עוד רגע במהירות מקסימלית ואז לבלום בעוצמה ובביטחון היא זו שמאפשרת לך לפתוח גז. בעולם ה-IT, זהו "חוק ה-Rollback": שום שינוי במערכת, שום עדכון גרסה או מעבר ענן, לא מבוצע מבלי שיש דרך חזרה מיידית לנקודת ההתחלה. אנחנו כל הזמן עם אצבע על הברקס, מנהלים את הסיכונים עבור הלקוחות שלנו כך שהם יוכלו להאיץ תהליכים, להעז ולהתקדם טכנולוגית, תוך ביטחון מוחלט אם ״הכביש״ יהפוך למסוכן, יש לנו תמיד את האפשרות לבלום, לעצור מייד ולהחזיר אותם למסלול בטוח בלחיצת כפתור.
אתה נכנס לסיבוב קצת מהר מידי, עומד על הברקס כל החיים והסיבוב עוברים לפניך. האופנוע שוכב בזוית שלא הכרת אבל… עברת את האיפקס. לוקח נשימה, פותח גז והזנב מעיף אותך ל-High Side פראי… איזה מגניב, אם באותו הרגע ה-Traction Control היה מחזיר אותך 5 שניות אחורה. בחיים אי אפשר לחזור אחורה בזמן אבל בעולמות התשתיות בוודאי שאפשר, צריך רק לתכנן נכון ולהערך בהתאם. דרך אגב לתכנן נכון ולהערך בהתאם זה מעולה גם בחיים.
6
נוכחות נסתרת: דנה היא לא העוגן שלי, היא המנוע הרקטי!
כל רוכב יודע שאי אפשר להתרכז ברכיבה מאתגרת אם הראש לא שקט לגבי מה שקורה בבית. עבור גיא, דנה היא ה"עוגן" – השותפה שמאפשרת לכל הטירוף הזה לקרות. ״אנחנו יחד מאז התיכון, זה יותר מאשר היא שותפה להכל, היא המהות. זה ככה נקודה. הנוכחת הנסתרת בכל החלטה אישית או עסקית״. ״יצא טוב שגם בקטע של האופנועים אנחנו יחד ואנחנו רוכבים המון כזוג, ועם על הכבוד להיאבוסה ולרכיבה הספורטיבית, הרכיבות עם דנה הן הרכיבות שאני הכי אוהב – חיבור מושלם של שני העולמות. יש לנו BMW K 1600 B Grand-America, מלתחה של ציוד תואם וקבוצת חברים בשביל הרכיבות המשותפות (כבר דיברנו על תשתית מאפשרת בפוסט הזה).
אנחנו רואים עכשיו את כל המטוסים ומה שקורה באירן, אז בהשוואה, אני הטייס עם הפצצות בדרך למטרה, אבל דנה סימנה את המטרה, היא הבקרה האווירית והתידלוק בדרך ויש מצב שהיא גם הנווטת שיושבת מאחורה ותוריד לי כאפה בקסדה אם אני עושה שטויות.
בשביל לקחת סיכונים מחושבים ולעשות דברים מדהימים לא צריך ביצים, צריך ביטחון, לדעת שאם תיפול יש מי שירים אותך ואם תצליח יש עם מי לחגוג איתך. דנה נתנה לי את האומץ לעזוב את "כלוב הזהב" כשכיר (והיה הרבה בשר בסיר הזה) ולצאת לדרך עצמאית שלשימחתי מאוד הצליחה לנו, אבל כשקיבלנו את ההחלטה היה בזה סיכון ולקחנו אותו יחד.
נוכחות נסתרת הוא אותו קול בקסדה שאומר לך לסגור גז או לא לחתום על סעיף 2 ז׳ בחוזה. לכולנו יש נוכחות נסתרת שמלווה אותנו, כל מי שעובד במכירות יודע שלא תמיד מקבל ההחלטות הוא אותו אחד שמבצע את הרכישה בפועל. לפעמים זה בני הזוג או בן משפחה, לפעמים זה יועץ או מנהל ולפעמים זה חבר טוב. מבאס, אבל לפעמים זה קלוד.
7
לדעת מתי לשחרר.
ניהול אגו בקבוצת רכיבה או עבודה
אני מוצא שבהרבה מאוד מובנים העבודה שלנו אינה שונה בהרבה מרכיבה קבוצתית. אם תמיד תנסה להוכיח שאתה הכי חכם, הכי מהיר, תמיד בראש, מהר מאוד תמצא את עצמך לבד, אפילו יותר גרוע, סופך לסיים בתוך מעקה בטיחות. רכיבה נכונה וניהול נכון דורשים הכרה במגבלות. אני מתרגם את זה ללדעת מתי לשחרר ואז… ליישם ולשחרר באמת!
אתה לא יכול להחזיק את הברקס עמוק מידי לתוך ההשכבה כי הצמיג יאבד אחיזה. אתה לא יכול להשאיר את המצערת פתוחה לעד, ברור שהמגבלות של האופנוע גבוהות בהרבה מהמגבלות שלך ואתה פשוט תאבד שליטה ותרסק. מנהל טוב, ממש כמו רוכב טוב, חייב להבין את הסיטואציה ולדעת מתי לשחרר, זו באמת מיומנות מאוד בסיסית ברכיבה ובניהול, ויחד עם זאת אחת הקשות לישום.
מה זה אומר לשחרר בעולם העיסקי? לשחרר יכול להיות לשחרר לקוח שמכביד על העסק ושוחק את הצוות, לשחרר עובד או ספק שלא תורמים. אבל זה גם יכול להיות לשחרר את האגו, וכמו שאתה מחליף הילוכים בזמן הנכון, ככה להעביר את הובלת התהליך בין האנשים הנכונים, שכל אחד יוביל קדימה בקטע שבו הוא ״ההילוך״ הנכון.
לדעת מתי לשחרר זו מומחיות שמעטים עושים אותה בתזמון המושלם. מתי אתה משחרר את הברקס הקידמי ב-Trail Braking? מתי אתה מסיים את שיחת המכירה? מתי אתה משחרר עובד או ספק שלא תורמים מספיק? מתי אתה עוצר ויכוח? בתאוריה כולם מומחים, אבל במציאות רובנו מפספסים את התזמון המושלם.
8
תמיד מיגון מלא.
הקשר בין קסדה ל-CISO On Demand
לרכב עם מיגון מלא, זה לא התעסקות באופנה או בתוספות, זה הבסיס, זו התשתית שמונעת פציעה משמעותית ובמקרה של תאונה מאפשרת לחזור הביתה עם סיפור ולא עם גבס. הבסיס שכולם מכירים היא כמובן קסדה איכותית, אבל זה מאוד מוגבל, אנחנו רוצים להגן על הגוף כולו. בתוך קהילת הרוכבים, לפי הציוד אני יודע איזה רוכב אתה. תראה לי איזה ציוד יש לך ואגיד לך איזה רוכב אתה.
גם שמדובר בהגנת סייבר, אנחנו לא מסתפקים בקסדה, ב-Antivirus פשוט. המודל שלנו, שכולל CISO on Demand, הוא כמו חליפת רכיבה מעור עם מיגוני גב, ברכיים ומרפקים ואיזורים מתנפחים. אנחנו בונים מערך הגנה רב-שכבתי שבוחן חריגות מהשגרה בזמן אמת. כשהמערכות שלנו מזהות מייל חשוד, זה כמו שמערכת בקרת החלקה (Traction Control) נכנסת לפעולה עוד לפני שהרוכב הרגיש שהגלגל איבד אחיזה. במילים פשוטות אנחנו מונעים את התאונה עוד לפני שקרתה, ואפילו מבלי שהרוכב / המשתמש בכלל היה מודע.
אי אפשר להפריז בחשיבות של מיגון. רק מה, צריך שהוא יתאים למשימה ולא יהיה כבד ומגביל. אנחנו כל הזמן בעולם של חישוב סיכונים. מיגון גם באופנוע וגם בחיים מגביל ומקשה על התנהלות. כמובן שבטוח יותר לרכב עם חליפת עור מתנפחת גם למכולת השכונתית באוגוסט, אבל זה מוגזם. מקצוענות היא למצוא את נקודת האיזון שבין יעילות לבין הגנה, לקבל את מקסימום ההגנה שאינה פוגעת בביצועים וביכולות. זה נכון גם בעולמות המיחשוב ובכלל בעסקים, אם החוזה דרקוני מידי העיסקה לא תיחתם.
9
יחס כוח-משקל: סוד הביצועים של ארגון ללא "שומן"
האופנועים הכי מהירים הם אלו שאין עליהם גרם אחד מיותר. אין מקום לפשרה, לאופנוע ספורט יש מטרה אחת ברורה ומוגדרת להיות הכי מהיר ולנצח במרוצים! ההנדסה של אופנוע כזה מהווה את נקודת הקיצון של ההתמקצעות. המנוע הכי חזק. השילדה הכי קשיחה המשקל הכי נמוך. כל עיגול פינה, כל פשרה מענישה אותך ומכבידה על הביצועים.
ב"אמתוס", יישמנו את הנוסחה של יחס הכוח-משקל במבנה הארגוני. עם 97% עובדים "יצרנים" (אנשי טכנולוגיה בשטח), אנחנו ארגון חד ומהיר תגובה שכולו כוח מתפרץ. אין לנו שכבות של מנהלי ביניים שרק מעבירים מיילים מצד לצד (אין לנו מושב ל"טרמפיסטים"). כל אחד בצוות מוסיף "סוסים" למנוע, או תורם לביצועים באופן משמעותי אחר, מה שמאפשר לנו להיות תחרותיים יותר, מהירים יותר ומשתלמים יותר עבור הלקוח, מבלי להתפשר על האיכות.
אנחנו יודעים לשייט ב-300 קמ״ש, ועוד נשאר לנו מלא גז לתת.
יחס כח משקל הוא אחד המדדים הטובים ביותר למדידת ביצועים. ספורטאים מקפידים על אחוזי שומן נמוכים ביחס לאחוזי שריר גבוהים. רכבי ספורט מקפידים על שילדות קשיחות וקלילות המחוברות למנועים סופר חזקים. ברור לכולם שכל גרם שלא תורם ישירות לביצועים הוא גרם שגורע מהם. בעולם העסקי אירגונים יעילים מצמצמים ככל הניתן את צוות המנגנון, ומכוונים לכך שכל עובד יהיה ״ריקמת שריר״ ויתרום ישירות לביצועים ולפרודקטיביות. הכוונה אינה לאירגונים קטנים מול אירגונים גדולים אלא לאירגונים רזים או יותר נכון אירגונים אתלטים ועטירי ביצועים בהשוואה לאירגונים שמנים ולא יעילים.
10
תחזוקה כפולחן
דיברנו היום הרבה על תשתיות, אבל לא דיברנו על תחזוקה. תחזוקה היא לא פונקציה של כמות השימוש, היא פעילות שבנויה לשגרת העבודה. גם אופנוע שלא רוכבים עליו צובר אבק, הצמיגים מתייבשים המצבר מתרוקן. אופנוע שרוכבים עליו הרבה, צריך להקפיד לשמן שרשרת, לטפל במנוע, לבדוק לחץ אוויר. התחזוקה כמובן מותאמת לאופי ואינטנסיביות השימוש אבל היא שיגרה. אופנוע לא מטופל יבגוד בך ויתהפך עליך (מילולית) ברגע הכי גרוע. העלמת עין ולא החלפת רפידות ברקסים, כולנו יודעים איפה תגלה את זה.
ב"אמתוס", התחזוקה מהווה חלק אינטגרלי ומשמעותי מתשתית השירות. אנחנו לא מחכים לתקלה שתגיע, אנחנו משתדלים למנוע אותה עוד לפני שנוצרה, תחזוקה היא כמו לצחצח שיניים, היא שיגרה בסיסית, היא דרך חיים.
אנחנו באמת מתייחסים לשרתים ולמערכות המחשוב של הלקוחות שלנו כמו אל אופנועי מרוץ: בדיקות תקופתיות, ניטור קפדני, עדכוני תוכנה והחלפת רכיבים לפני שהם כושלים. זה מעניק ביטחון ומייצר "שקט תעשייתי". לקוחות ״אמתוס״ יודעים שה"אופנוע העסקי" שלהם תמיד מוכן ליציאה, עם מיכל מלא ושרשרת משומנת.
כשמדובר במערכות עתירות ביצועים שיגרה היא ברכה. בין אם זו שיגרת טיפולים ששומרת על ״בריאות״ האופנוע, אפילו שימון השרשרת השבועי, שמאלץ אותך גם לזרוק מבט על מצב הצמיגים, זו שיגרה מבורכת. שיגרה היא גם מצב נפלא במהלך הרכיבה עצמה, כאשר כל חריגה מהשיגרה מדליקה מיד נורת הזהרה. רכב שמזגזג, שינוי צבע בכביש. רעש לא מוכר מכיוון המנוע. כמובן ששיגרת עבודה ושיגרת ניהול הן הבסיס של כל פעילות עיסקית אפקטיבית. דברים צריכים לקרות, יש דרך בה הם צריכים לקרות ומישהו צריך לפקח עליהם. תקלות קופצות לעין כי הן חורגות מהשיגרה. השיגרה אולי קיבלה מוניטין של משעממת אבל היא ברכה.
11
"אמתוס": השילוב שבין הפיזי לדיגיטלי
כךיש המון דברים שעבור הלקוח הם דיגיטלים אבל עבורינו הם פיזים. אני רוכב על סוזוקי היאבוסה, זה אופנוע מטורף עם 190 כוחות סוס שעושה 0-200 ב-7 שניות והמהירות הסופית שלו היא הרבה מעל ל-300 קמ״ש. רק לשם השוואה, אלו נתונים של מטוס קרב, F-35 אדיר ממריא ב-290 קמ״ש. כדי לשלוט בכל הכח הזה, האופנוע מצוייד בהמון אלקטרוניקה גם בצד של הבקרות וגם בצד של ההגנות: בקרת החלקה, בקרת ווילי, מנתק הצתה ועוד. לבקרות האלקטרוניות האלו יש חיישנים שהם מוצר פיזי, יש להן מחשבים, גם הם פיזים. אנחנו חיים בעולם אמיתי ופונקציונלית דיגיטלית מצריכה תשתית פיזית.
״אמתוס״ מאוד דומה להיאבוסה במובן הזה שהלקוחות שלנו מחפשים את הביצועים הכי טובים. הם במירוץ, חייבים לנצח כל הזמן. לשם כל הם רוכשים מאיתנו שירותים טכנולוגים כמו שרתים וירטואלים ושירותי ענן שכדי לספק אותם בסטנדרטים הכי גבוהים, הקמנו תשתית פיזית, חוות שרתים שיושבת אצלינו. יש לנו המון ציוד קצה שאנחנו מספקים ללקוחות. בסופו של יום, גם לקוח שבוחר שירות ענן של מיקורסופט או גוגל, יושב על שרתים פיזים. אצלינו הוא גם יכול להגיע ולהתחבר אליהם פיזית, ישירות. זה יתרון אדיר.
הטכולוגיות המתקדמות, דיגיטליות ככל שיהיו, לעולם מצריכות תשתיות פיזיות. הלקוח אולי לא רואה אותן, אולי אפילו לא יודע על קיומן אבל אנחנו שם בשבילו.
בסרט הסנדק, כשאומרים למייקל, הבן של דון קורלאון, על משהו שזה לא אישי, שזה ביזנס הוא עונה שהכל אישי. כשמדובר על אופנועים ועסקים בסופו של יום, הכל פיזי. אנחנו אולי עובדים על מחשב, או בענן אבל חיים ורוכבים בעולם אמיתי. היומיום שלנו הוא לא סימולטור. כשאני עולה על האופנוע אני באמת מסכן את החיים שלי. זה לא משחק מחשב. כשאני מנהל פרוייקט, פעילות או אנשים ישירות אני באמת מתעסק בחיים של אנשים, לא רק של העובדים, גם של המשפחות שלהם. לכל החלטה שאנחנו מקבלים יש משמעויות רחבות, פיזיות, אמיתיות.
12
בהגדרה, יציאה לדרך משותפת היא שותפות גורל
כשיוצאים לרכיבה אמיתית, אף פעם לא רוכבים לבד. אני תמיד רוכב עם חבר אחד לפחות ואנחנו דואגים אחד לשני. אם יש בור או שמן על הכביש או על ניידת מאחורי העיקול ישר מעדכנים אחד את השני. אם למישהו יש פנצ׳ר או מישהו נפל, אנחנו מייד על זה. במהלך הרכיבה המידע כל הזמן זורם בין הרוכבים בקבוצה, מהמוביל ועד המאסף, כולנו כל הזמן מעודכנים ומתנהגים בהתאם.
האחריות הזו לאנשים ש״רוכבים״ איתך באה לידי ביטוי גם ב״אמתוס״. אם נסתכל על שירות ה-CISO On Demand שלנו. אנחנו לא רק ספק שירות, אנחנו "הרוכב המוביל" שסורק את הדרך עבור הלקוח. אנחנו מזהים את פרצות האבטחה והסיכונים העסקיים עוד לפני שהם נגלים לעין של המנכ"ל, מטפלים בהם ומאפשרים לו להגיע אליהם מוכן, או בכלל להימנע מהם.
בהרבה מאוד מובנים, המשימה שלנו, המוצר שלנו הוא לצמצם סיכונים ולהעניק ללקוחות שלנו את התשתית להתמקד בביצועים העיסקיים שלהם ומסלול פתוח ונקי ל״רכיבה״ עסקית משמעותית, חלקה וזורמת.
יש סיבה שאסור לרכב לבד. ויש סיבה למה כל כך כיף לרכב לבד. יש היגיון ויש שיגעון. לרכב לבד אומר שאין דין וחשבון. זה אתה מול עצמך. יש אנשים שמוציאים את הכלב לטיול ויש אותך שמוציא את השדים לטיול. רכיבה לבד היא מסע לתוך עצמך. לעומת זאת רכיבה בקבוצה אפילו אם זה רק עוד חבר אחד היא כבר מסע. יש לך אחריות על עוד בן-אדם ואתה יודע שיש מי ששם עליך עין. לרכב עם חבר זה תמיד תחרות, אף אחד לא מודה בזה, כולם יודעים שזה נכון. גם בעבודה יש את הקטעים שחייבים לעבוד לבד, תהליכי חשיבה שזר לא יבין, אבל בסוף נפגשים והתוצאה היא משותפת.
13
אפס טעויות. 100% מהזמן.
לעמוד בדרישת המחמירות של משרד הביטחון
אנחנו קבוצת חברים שרוכבים יחד המון שנים, הרבה בארץ, קצת בחו״ל. כל אחד עם החיידק שלו, אבל באמת שכולנו רוכבים מצויינים. אופנועים רציניים, רוכבים מנוסים, קצב גבוה. בקיצור תענוג. אבל למרות שיש לנו אופנועי ספורט ״תחרותיים״ אנחנו לרגע לא מתבלבלים וחושבים שאנחנו ברמה של MOTO-GP. ישנה תהום בין רוכבים חובבים כמונו, לבין רוכבי המרוץ המקצועיים. זו תהום רחבה שקשה מאוד לגשר מעליה וכל מי שלא מבין את זה ולא רואה אותה, יפול לתוכה. עכשיו יכול להיות שבעיני אנשים שמסתכלים מבחוץ רוכב ספורטיבי ורוכב מירוץ נראים דומים, אבל מדובר בשני עולמות שונים. אפס קווי דימיון.
לקח המון שנים, אבל ״אמתוס״ הצליחה לגשר על התהום הזו. עבורינו הגשר היה העבודה מול משרד הביטחון. להצליח לעמוד בסטנדרטים שהם דורשים מצריך השקעות משמעותיות של זמן, תקציב וכח אדם. לעבור את הביקורות שלהם זה לא עניין של מזל, אלה של דקדקנות קיצונית ובניית תשתית שמאפשרת לנו לעמוד בסטנדרטים של "אפס טעויות״, 100% מהזמן.
עכשיו בדומה ליצרני האופנועים שמנגישים לקהל הרחב טכנולוגיות מנצחות ממסלול המירוצים, גם אנחנו ב״אמתוס״ לוקחים את כל הניסיון שנצבר בתנאים הכי תובעניים שיש ומיישמים אותו במגזר העסקי. אין ספק שאם המערכות שלנו טובות מספיק כדי להגן על הנכסים הרגישים ביותר במדינה, הן בהחלט ידעו להעניק גם לך ביצועים מצויינים ולשמור על העסק שלך בטוח בנתיב המהיר.
ככל שאנחנו צוברים ניסיון, הסיכוי שלנו לתאונה יורד. אבל הסיכון שבהנתן שיש תאונה היא תהיה רצינית, עולה. הזמן והדרך מסננים את הרוכבים הטובים. המטורפים עוברים תאונות, החלשים נופלים ורבים פשוט מאבדים עניין ועוזבים את התחום. זה לא משנה מה סגנון הרכיבה שלך, אם זה כביש או שטח או עד כמה מהר אתה רוכב, זה משהו בגישה, בתפיסת המציאות, בראיה, בדרך שבה רוכבים ותיקים מנתחים את הנתונים שזורמים אליהם ומתרגמים אותם לפעולות בזמן אמת. אתה יודע מתי התעייפת והגיע הזמן לשחרר. אתה יודע מתי אתה בפוקוס ויכול ללחוץ. אתה יודע שזה אתה, הכל אתה. תמיד אתה. אין את מי להאשים, האופנוע לא מרשה לעגל פינות. התפיסה הזו של קבלת החלטות מהירה ולקיחת אחריות אישית ממשיכה איתך לתחומים נוספים בחיים. כשמדובר בניהול, רוכבים בעלי ניסיון הם מנהלים שדורשים הרבה, מכוונים לאקשן ולביצועים אבל לוקחים את האחריות אליהם.
14
אין שתי תשתיות זהות
"תשתית" היא לא רק מונח טכני מעולם השרתים; היא הפילוסופיה שקובעת אם המבנה כולו יחזיק מעמד או יקרוס ברגע האמת. ברכיבה, גאומטריית השילדה קובעת את האופי של הכלי – אי אפשר לצפות מטנרה 700 שיקח סיבובים או יאיץ כמו היאבוסה, צד שני, אל תרד עם האייבוסה מהכביש… למרות ששניהם אופנועים מצויינים הם בנויים אחרת. התשתית שלהם אחרת, שילדת אלומיניום מול שילדת ברזל, בולמים רכים וארוכי מהלך מול קצרים ונוקשים, מנועים באמת שאין מה להשוות. אבל כל אחד מהם מצויין עבור השימוש אליו הוא נועד.
גם ב״אמתוס״ כשאנחנו נגשים לפרוייקט, אנחנו בונים אותו עבור צרכים מדוייקים, התשתית חייבת להתאים לשימוש העתידי, אחרת זה פשוט מתכון לבעיות. כשאתה בונה תשתית IT נכונה, אתה לא רק מונע תקלות, אתה מאפשר פעילות, מאפשר שימוש יעיל. אתה יוצר את התשתית היא מה שמאפשרת ללקוח את החופש לטוס – כי כשהתשתית מתאימה לשימוש, אפשר לסמוך עליה בעיניים עצומות.
הביצועים שלך לעולם לא יחרגו מהמעטפת שמאפשרת התשתית. לא תגיע ל-300 קמ״ש עם טנרה ובהצלחה עם לקפוץ מעל סלעים במדבר עם היאבוסה. כל אחד מהאופנועים האלו תוכנן והונדס למשימה שונה והוא תשתית מצוינת לסוג אחר של רכיבה. בכל תחום שתבחרו החיפוש אחר התשתית המושלמת הוא אין סופי אבל הוא מתחיל בהגדרת הצורך.
קצת על המסלול
קלאסיקה של רכיבת כביש. יצאנו מאר-קפה קיסריה. דרך פרדס חנה אל כביש 653 ורכיבה במסלול המעגלי שעובר דרך עמיקם ולאורך נחל תנינים. בהמשך יציאה צפונה דרך בנימינה וזיכרון-יעקב ומשיכה למעלה בכביש המתפתל עד למוחרקה. מיד אחרי זה כניסה לדלית-אל-כרמל ועצירת חובה בשווארמה אל-אמל. כמה טעים? בואו נגיד ששווה לכם נסיעה מיוחדת כדי לבדוק.
סיימנו לאכול, ליקקנו את הצלחות ורכבנו עוד 300 מטר לתדלוק של האופנועים ואז יצאנו דרך עוספיה עד לשמורת הכרמל, פניה ימינה וירידה לנשר בכביש 7212. נוף מטורף, כביש איכותי. מנשר שוב עליה למעלה בכביש 705 ואז בחזרה שמאלה, דרומה עד לשוויצריה הקטנה. מנוחה קצרה ושוב דרומה לכיוון בית אורן. פיתולים, פיתולים. ישורת קצרה ו… פיתולים, פיתולים. שלט עצור. כביש 4. שמאלה. רכיבה קצרה, פניה לכיוון חוף הבונים ואז פתיחת גלגלים וכניסה לנחיתה במנחת Paradive. וואוו, היום הזה פשוט טס לנו.
שטח הכינוס של הפוסט
זה היה אחד הפוסטים הכי מהירים שהוצאנו, מהרגע שנוצר הקשר עם גיא ועד שהפוסט הזה מפורסם, עברו פחות מחודשיים. באותו הזמן זה גם אחד הפוסטים החזקים והמדויקים. מי שיסתכל טוב בסרט שפותח את הכתבה, יראה שגיא שולט באופנוע בתנועות עדינות ממש, זה כמעט שהאופנוע יודע בעצמו מה הוא צריך לעשות וגיא שם רק כדי לתת לו תיקונים קטנים ומילות עידוד. עושה רושם שזו גם דרך הניהול של גיא באמתוס והאמת, גם המעורבות של גיא בהכנת הכתבה הזו. הוא מעורב, מאוד, אבל לא מתערב. באופן מוזר הפוסט הזה הוא לגמרי של גיא, אבל יש מספיק מקום שהוא יהיה גם לגמרי שלי. למרות שגיא כל הזמן בשליטה, הוא לא כוחני – הוא מקרין כח. הוא לא מפעיל כח, הוא מעצב את הכח שלך לקידום המטרות שלו, וזה חברים, כבר לגמרי ג׳ודו. (ושייך לפוסט ההמשך 🙂
אין ספק שגיא הוא מנהל חזק ובעל יכולות, אין גם ספק שההיאבוסה הוא אופנוע מאוד חזק ובעל יכולות והחיבור בין השניים האלו הוא ברמת המותג, אני קורא לחיבור הזה GUYABUSA. מה דעתכם?
מוזמנים לצפות בוידאו של השיחה, אפשר לשמוע אותו כפודקסט, הוא עשיר בתובנות ניהוליות מצוינות ומחולק לפרקים עם גישה ישירה וקלה לניווט.
מסלול: קיסריה > פרדס חנה > עמיקם > בנימינה > זיכרון-יעקב > המוחרקה > דליית אל כרמל > עוספיה > שמורת הכרמל > נשר > שוויצריה הקטנה > בית אורן > חוף הבונים.
גלריית הצילומים
עם הצלם אלן צ׳פלסקי
עם הניסיון בא התיאבון ובתקופה הקרובה אמשיך לצאת למסעות עם כמה מהמנהלים הטובים ביותר בישראל שהם במקרה או שלא במקרה גם רוכבי אופנועים. יחד נבדוק האם מנכ״לים ומנהלים בכירים שהם גם רוכבי אופנוע פועלים ומקבלים החלטות אחרת מעמיתיהם נהגי המכוניות ונוסעי הרכבת. יחד נבדוק האם ה״מנוע״ הניהולי שלהם שונה והאם החברות והאירגונים אשר בראשם מנהלים רוכבי אופנוע, פועלים ומתקדמים באופן שונה.
בקיצור… שימו קסדה ותדליקו את הקארדו, יצאנו לדרך.
חיפוש: מנהלים | תפיסות ניהול | מנהיגות | אופנועים | מנטורינג | נטוורקינג | גיא קפלושניק | אמתוס | Guy Kapelushnik | EMOETOS | סוזוקי | היאבוסה | SUZUKI GSX 1300 HAYABUSA
אתרים נוספים: www.eranyoran.com
תגובה אחת
נגעתם בנקודה כל כך רגישה וחשובה של תשתיות, לא במובן של ברזלים אלא במובן האנושי, של יחסי אנוש, של בניית מערכת יחסים אמיתית, ארוכת טווח המבוססת על אמון וכבוד. מקווה שהמסר החשוב הזה יגיע לקהל רחב.