טייטלים בצד, רפי הוא איש מכירות בדם, ככה הוא מרגיש, ככה הוא מתנהל, ככה הוא מאמן את האנשים שלו. תחילת דרכו בשטראוס כסוכן מכירות, שנתיים וחצי מאוחר יותר כבר היה מנהל מרחב. רק שנבין את המימדים, ניהול מרחב בשטראוס זה כולל כ-300 עובדים ו-9 מנהלים. אופרציה מאוד גדולה. לאחר 4 שנים ותחושה של מיצוי התפקיד עבר רפי לצד האחר של הפעילות, לעולמות הסחר. איך חושבים הקימעונאים, איך נעשות העיסקאות איך נכתבים החוזים, וכל הקשר המורכב שבין יצרן / יבואן לבין בקימעונאים המורכבים. ״זה פן שלם של הפעילות שהמכירות אינם חשופים אליו והוא סופר חשוב להבנת תמונת העסק המלאה. המעבר מבחינתי היה מאוד מאתגר. אבל האתגר והקשיים האלו שימשו לי כבית ספר מדהים לעסקים, למכירות וסחר. שטראוס מסתכלת על העולם הזה בצורה מאוד מכבדת גם מקצועית, גם תהליכית. נכנסתי לקימעונאים כמו יוחננוף, פרש מרקט, ויקטורי החברה הגדולים וגיליתי ששפת המכירות בה שלטתי לא מתאימה. למרות שאלו אותם לקוחות שהכרתי מקודם, אבל מדובר בזוית אחרת של הביזנס ולכן הכל שונה. אני באתי עם השפה המכירתית שלי והם רצו לסחור, כסף הנחות וכד׳. בקיצור התרסקתי שם די הרבה פעמים עד שלמדתי את הטכניקה הנכונה, התחזקתי והתחלתי לשלוט בשטח.״

לקח לי זמן להבין אבל לא וויתרתי, דווקא ברגעים הכי קשים התעקשתי על הפרוייקט הזה וישבתי עליו ולמדתי איך עושים סחר, וטריקים מסחריים וסימולציות מסחריות, ואיך להפסיק לעבוד עם מחשבון ולדעת לחשב את הכל בתוך הראש.״ השנה הראשונה בתפקיד היתה מאוד מורכבת, אבל בסופה זכה רפי במצטיין פורום 80 בשטראוס, מי שמכיר יודע במה מדובר,  מתוך הקושי והאתגר הוא צמח את הצמיחה הכי גדולה שלו. ״שנה אחר כך קודמתי לתפקיד מנהל ערוץ במחלקת הסחר, תחתי כבר היו מנהלי סחר, אופרציה ניהולית. לקחתי את העסק רחוק מאוד. 

״זה תחום מרתק כי אתה עובד ולומד מהאלופים, מהשחקנים הכי חזקים והכי מורכבים כמו איתן יוחננוף, רמי לוי, אייל רביד מוויקטורי. אנשים שהראש שלהם עובד נכון, עובד חזק, הם חושבים מאוד מהר, חשיבה מאוד אסטרטגית. מדובר ב״סוחרים ממולחים״ במובן הכי הטוב של המילה. אלו אנשים שהם ווינרים בדם ופתאום אתה איתם באותה זירה ואתה חייב לתת להם פייט ואפילו לנצח לפעמים. ״בכל יום הם עשו לי בית ספר, מכללה ואוניברסיטה למסחר. וכל יום סיימתי יותר טוב ויותר מקצועי מאשר התחלתי אותו. למדתי מהם המון, והיום יש לי כלל – אם אתה באמת רוצה ללמוד אז תמיד מהכי טובים.״ 

לפני 4 שנים, כשהרגשתי שאני צריך לפרוץ קדימה ולהוכיח לעצמי שאני יכול יותר, הרגשתי ששטראוס היא לא המקום הנכון לזה בשבילי. ממש הרגשתי שאני צריך תא שטח חדש כדי לפרוץ את המסלול שלי וויסוצקי פתחו עבורי את השער ואמרו כנס, זה השטח שלך, תשתולל חופשי. בוא נראה מה אתה יודע לעשות. 

המעבר לויסוצקי מבחינתי היה מושלם. החברה מאוד משפחתית, מאוד חמה מאוד תומכת ומחבקת. וויסוצקי מאוד טובה בלהעריך אנשים ולקדם אותם. אבל תקופה שהגעתי, ביחס לשטראוס הצד המקצועי של הסחר היה פחות מנוסה, קצת מיושן תהליכית וטכנולוגית. האתגר הראשון כמו שכולנו יודעים הוא להכין ולהתאים את האופנוע לרכיבה. אז גם בעבודה זה ככה. קודם כל בניתי והטמעתי תהליכים, לימדתי שיטות עבודה. הרבה עבודה של אחד על אחד עם האנשים. לאט לאט אני רואה שדברים מתחילים לזוז ולהשתנות לטובה וזה נותן רוח גבית להמשיך. אנחנו מצליחים. זה כיף. 

לפני כ-4 חודשים מוניתי לעמוד בראש פרמידת חטיבת המכירות של ויסוצקי בתפקיד סמנכ״ל חטיבת המכירות. מבחינתי זה סוג של חלום חיי שמתגשם. עוד מימי שטראוס – הייתי מסתכל על המנכ״ל ואומר לעצמי ״כזה אני רוצה״. אבל בזמנו לא הרגשתי מוכן וזה היה חלום שלקח לו הרבה זמן להבשיל עד שהעזתי לנסות להגשים אותו. ללא ספק הרצון הזה ״אני רוצה להנהיג״ היה מנוע שבער בי הרבה מאוד זמן. מצד אחד אני בנוי לזה ואני מרגיש שאני יכול. מצד שני יש הרבה סתירות בתוך זה, יש התלבטויות שלך עם עצמך האם אתה מספיק חזק, האם אתה מספיק בשל, האם הכנת לעצמך מספיק כלים. בשנה וחצי האחרונות כבר היה לי ברור שהתשובה היא כן. הבנתי שאני שם לגמרי. תכלס זה כמו שאתה יוצא למירוץ. אתה אף פעם לא יודע עד כמה אתה מוכן עד שאתה פתאום עומד על הפודיום. 

ישנם הרבה קווי דימיון שאפשר למתוח בין רכיבה על אופנוע, במיוחד בשטח וניהול של אנשים ואופרציה מורכבת. זה עבודה קשה, זה להתפתח כל הזמן, זה לפרוץ גבולות כל הזמן, להשתדרג. לצאת כל הזמן מאיזור הנוחות. לבדוק כל הזמן איפה אתה נמצא ביחס לעצמך וביחס לסביבה, מה הצעד הבא. הרבה תעוזה והרבה תכנון. זה אמנם בא לי אינטואיטיבית, אבל היום אני מבין שכדי להצליח ולהתפתח אני חייב לעשות את הצעדים האלה וכל הזמן להיות בתנועה. היום, אני מרגיש הרבה יותר בטוח בעצמי וביכולות שלי. אני מבין את המעמד שלי, המעמד הפנימי – לא החברתי, שאני מסוגל. ואני גם נהנה מהדרך. לא נלחץ כמו פעם אלא באמת נהנה מזה שזה קורה, בוודאי שמול האנשים.

בימים אלא, כשאני בונה במכירות של ויסוצקי הנהלה חדשה ורעננה אני בונה קבוצה. אני נהנה מבחירת האנשים, מההתאמה שלהם לתפקיד אבל גם מה התאמה שלהם האחד לשני ומההטמעה שלהם לתוך האירגון. זה פאזל מורכב ורב מימדים. אני נהנה מאוד לראות את השינוי ולהוביל אותו בחדוות יצירה שכולנו מכירים מהאופנוע, אבל היא לגמרי מלווה אותי בתוך העשיה העסקית. 

אני מוצא שהשטח יכול להיות מקום מאוד אגרסיבי שדורש מאיתנו הרבה, במיוחד על אופנוע. הסביבה העסקית היא אינה שונה. ככל שאנחנו מתקדמים מהר וחזק יותר, הכוחות שפועלים עלינו משמעותיים יותר. אם אנחנו נופלים אנחנו חוטפים מכה. אבל יש לזה גם צד שני, אנחנו יודעים לעלות סלעים מטורפים ולקפוץ באוויר עם האופנוע. איזה כיף זה. כנ״ל בעסקים, זה לא משחק, אבל זה כיף גדול. זו חוויה שאני מוצא בה הרבה מאוד סיפוק. 

רפי הוא מאוד איש של אנשים. של ביחד, של קבוצה, אפשר להגיד אפילו משפחה. יש בו משהו אבהי שדואג לילדים שלו, לעובדים שלו, לאנשים שרוכבים איתו. הוא לוקח אחריות על המשפחה, ובמקביל שומר על סטנדרטים גבוהים ומקפיד על הרחבת האתגרים כדי לשפר את היכולות. ״כשאני מסתכל על הקריירה הניהולית שלי״, אומר רפי, ״הדבר שאני הכי גאה בו זה פיתוח האנשים. אני רואה אנשים שגדלו והתגבשו אצלי ועכשיו הם בתפקידים בכירים בכל מיני חברות. זה סיפוק מאוד גדול עבורי״. 

תפעילו את הקארדו. מתחילים.