הדיה הוקמה כי בכל פעם שהלכתי לעשות קניות בסופר זיהיתי צורך שאף אחד לא טיפל בו. בגדול הצעתי לרשתות השיווק לנהל כמדיום פרסומי את כל השטחים הלא מנוצלים בנקודות המכירה, המעברים, את הפרופיל של המדפים ועוד והפכתי אותם להזדמנות הן עבור היצרנים והיבואנים, הן עבור הרשתות והן עבור הצרכנים. פתאום כולם מרוויחים. פתאום הרשת ממותגת, פתאום ההזדמנויות קופצות לעין. באפס זמן "הדיה", הפכה לשם נרדף לפרסום בנקודות מכירה (Retail Media). מה שהתחיל כשלט עם תמונות מתחלפות מחברה בשם היידיה שהבאתי מבלגיה, והצבתי מאחורי הקופות בסופרמרקטים של כל הרשתות הגדולות.הרעיון הממוקד של הדיה גדל והשתכלל באופן בלתי נתפס ובלתי מוגבל והיום, הדיה היא קבוצה שמעסיקה למעלה מ-150 עובדים ומעניקה פתרונות של 360 מעלות לרשתות  מעובדות והרציניות ביותר– מסופר-פארם ועד שופרסל, יוחננוף פז, יילוו ואפילו הונדה וקבוצת מאיר מהם רכשתי את האופנוע.

בהדיה טבעו את המושג "Phygital" (פיגיטלי) – השילוב בין העולם הפיזי לדיגיטלי בנקודת המכירה. "הכוח של הדיה הוא בפיתוי", הוא מסביר את הלוגו המפורסם של התותים. "אנחנו משפיעים על הצרכן ברגע האמת, בסמוך להחלטה שלו באם לשים את המוצר בסל או להשאיר אותו על המדף כשהוא הכי קרוב לארנק ולקבלת ההחלטה" והיום, לנקודת המכירה הפיזית שמחוברת מאוד לטלפונים הסלולריים ולעולם הדיגיטלי. אנחנו לא רואים תחרות בין העולמות אלא סינרגיה אמיתית. 

כמו האופנוע עליו הוא רוכב, הנוכחות של עופר משמעותית. הוא יודע בדיוק לאן הוא רוצה להגיע והוא יודע לספר סיפור באופן יוצא דופן, הוא "סטוריטלר" מרתק. כמו ברכיבה על אופנוע שנגיעות קטנות בכידון והעברות משקל קטנות מנווטת אותך אל היעד, כך גם דרך הניהול של עופר. בסוף זה כנראה יהיה בדיוק כמו שהוא רוצה, אבל זה לא יעשה בכפיה, זה יעשה בסיפור, בדרך שנעשה יחד ולכן הניהול בהדיה אינו דיקטטורה. עופר דוגל בשיטה שבה "המיעוט קובע". אם מנהל אחד מתנגד למהלך מסיבות מנומקות, לא יוצאים לדרך עד שמשכנעים אותו. "הערך הוא לא בלוגו, הוא באנשים", הוא מדגיש. "עובד שנמצא אצלי תקופה ארוכה הוא מקצוען והוא שותף לדרך" והדעה המקצועית שלו שווה לשלי.

בהדיה, הפאזל האנושי מחובר באופן מוקפד ועובדי הדיה עוברים תהליכי חינוך לימוד והכשרה באופן שמייצר עובדים שכל אחד הוא מותג.