אופנוען חי תמיד על זמן שאול והוא חי בעתיד. זמן שאול בהקשר של האיזון בין עוצמת הכלי והרכיבה ובין הסכנות שקיימות ובין הצורך כל הזמן להיות לפחות צעד אחד קדימה. מבחינת הראש להסתכל כל הזמן מה יכולה להיות ההפתעה ומאיפה יבוא האיום בין אם זה תשתית בור בכביש, שמן, כתם או מה שזה לא יהיה , או גורם אנושי כזה או אחר כמו מכונית חוצה או מישהו שחותך אותך. וכמובן להיות בבקרה עצמית,  בשליטה עצמית ולעשות השלכה של עצמך קדימה ולראות איך היית מגיב אם היית 100 מטר קדימה, ואז כשהבעיה כבר מגיעה אליך, אתה ערוך ומוכן לקראתה ולא מופתע. זו מיומנות שהיא נרכשת ואני כל הזמן עובד על לפתח אותה. רוכבים מיומנים עושים את זה כטבע שני. צד של רכב הוא דגל אדום. כרוכב אתה צריך לדעת את זה ולפעול בהתאם הרבה לפני שהרכב הזה פתאום מחליט לחצות את נתיב הרכיבה שלך. 

בעולם התקשורת זה בא לידי ביטוי גם כן, כשמדובר בכתב זר, ״הצד של הרכב״ יופיע כבר בשאילתה של הכתב, בצורת הניסוח, והאופן בו הוא יבחר לבקש את המידע שהוא רוצה הרבה פעמים מעידים על הבעיה שהולכת להיות לי או ללקוח ומה יצא לאחר מכן באיטם. כתב טוב יודע לשאול שאלה מבלי שאתה ממש ממש מבין לאן הוא חותר או יודע איזה מידע כבר יש לו. בתור דובר מיומן שעוסק בתקשורת התפקיד שלי הוא להבין באמת מה האינטרסים שלי ושל הלקוח שלי זה מה שאני רוצה לייצג ואני רוצה לקדם שם טוב, אמינות, דוחות טובים או רווחים, זה משתנה לפי המשימה והאינטרסים של הלקוחות. ואני צריך להיות מסוגל לזהות את ״הדופן של הרכב״ במה שהכתב אומר אם הוא אומר את הדבר הזה והזה, מה זה אומר על מה שהוא יודע ומה זה אומר לגבי פוטנציאל הנזק שיכול להגרם ללקוח שלי. ואז לברר את העובדות, להסיק את המסקנות ולבנות יחד עם הלקוח את האסטרטגיה הנכונה כדי להתמודד עם אותו אירוע. 

בעולם התקשורת שום דבר הוא לא תמים, ואתה חייב להבין מהר מאוד אם מי שמולך חופר לך בור או בונה לך גשר כי האחד מהווה הזדמנות ואתה רוצה לעזור ואילו השני מהווה סכנה וצריך לבלום אותו בהקדם. להיכרות האישית עם הכתב והעורכים יש כאן משמעות מאוד גדולה, כי כולם נראים נחמדים אבל איך אומרים, רק מי שהרים את מיכסה המנוע יודע מה המצב באמת. יש הבנה וחיכוך מתמיד עם כל גוף תקשורת. לכל גוף תקשורת יש את קו העריכה והאג׳נדה הפוליטית שלו. כשאני מקבל שאילתה מכתב מסויים בגוף תקשורת מסויים אני יכול להניח לאן הדבר הזה מוביל.

יכולת ההשפעה על המדיה היא מסויימת, ודי מוגבלת בסך הכל. אתה לא באמת יכול להשפיע על האסטרטגיה של הגופים האלה, אבל אתה בהחלט יכול להיות מאוד אפקטיבי ברמה הטקטית. זה יבוא לידי ביטוי בקשרים המקצועים האישיים שאתה בונה לאורך השנים והאמון שאתה בונה עם אותו כתב לאורך שנים. יש כאן חיבור של אינטרסים. אתה כמקור מידע והוא כצרכן של המידע הזה. תקשורת היא תעשיה והמידע הוא חומר הגלם של הכתבים. ויש הבנה של מה האינטרנסים בצד השני ומה עושים המתחרים שלו. הרבה מאוד פעמים העבודה של יחצ״ן או דובר זה לזהות הזדמנויות. לראות במה כתב או מערכת עוסקים ואז להביא את הסיפור של הלקוח שלך בצורה הכי רלוונטית לסיפור שלהם. 

כמו שהכביש הוא דינמי ויש תנועה לכל הכיוונים, אז ההבנה של מה מעניין, מה רלוונטי והבנה שיש כאן מגרש המשחקים עם חוקים יחד עם הכרה במגבלות הכח – מה אפשרי ומה בנקודת הזמן הזו לא אפשרי. הרבה פעמים העבודה של דובר היא דווקא ״ברוורס״ להסביר ללקוח – ״אני יודע שאתה רוצה ככה וככה אבל כרגע זה לא אפשרי, הנה מה שכן אפשרי כרגע והנה אופציות נוספות שיקח לנו קצת יותר זמן להגיע אליהן אבל הן אפשריות ואפקטיביות. בתקשורת, ממש כמו עם אופנוע על הכביש, אם אתה נוסע נגד התנועה, זה יגמר רע מאוד. לפעמים חכם ומקצועי יותר, לחטוף כמה מכות, לעשות בקרת נזקים אולי אפילו להחליף כמה פלסטיקים ואחר כך להרים את האופנוע ולחזור בכח מלא ולהגיע אל היעד.