יש הרבה דברים בחיים שעשיתי ואחר כך הצטערתי שלא ויתרתי עליהם. יש גם הרבה דברים שויתרתי עליהם ואחר כך הצטערתי שלא עשיתי אותם, כך גם ברכיבה וגם בצד הניהולי של העסק. מכשולים הם חלק בלתי נפרד מהדרך העסקית, וככל שאתה נעשה יותר ויותר מנוסה אתה מבין שהם פשוט לא שווים את המאמץ או את המחיר בשביל לצלוח אותם. נכון שלפעמים אם תצליח לעבור אותם ה״פרס״ יהיה מאוד משמעותי אבל אם תיכשל המחיר יכול להיות גבוהה יותר עד בלתי נסבל. בנקודות הקיצון שאותן כמעט כולם יודעים לזהות יהיו ויתורים על ״הזדמנויות״ בהן מחיר הכישלון בהן יכול להוציא אותך מהמירוץ, עד כדי  פגיעה גופנית משמעותית ברכיבה או סגירת העסק בהתנהלות העסקית. אבל יש אין סוף וויתורים שהם פחות חד משמעיים ועדין נכון לעשות אותם. 

המורכבות היא שיש כאן שני פרמטרים. הראשון לדעת על מה לוותר והשני הוא לדעת מתי לוותר, ועניין התזמון יכול להיות מאוד מאוד קריטי. רוב האנשים חושבים על העניין של לוותר במובן של אחרי שכבר התחלת את התהליך, לדעת מתי לוותר האמיתי, הוא להסתכל על התהליך לפני שהתחלת אותו ולדעת האם אתה נכנס לאותו תהליך כשאתה יודע שיכול להיות שתצטרך לוותר באמצע או שאתה מוותר עליו מראש והולך לאיזה שהוא תהליך אחר ומה המחיר/תרומה של האלטרנטיבה.

חשוב להבין שאם אתה עושה את הוויתור אחרי שכבר התחייבת, המחיר תמיד יהיה גבוה. קחו לדוגמא עליה שבאמצע נגמר לאופנוע הכח. או קפיצה שברגע האחרון הבנת שהיא ״גדולה״ עליך… החשבון (והנפילה) עם המחיר כבר בדרך. גם בעולם העיסקי, אם התחייבת לעיסקה, משאבי זמן, עלויות, כח אדם שמופנה לעניין, לעצור אחרי שהתחייבת זו בעיה רצינית והרבה מאוד אנשי עסקים נופלים (לא רק מהאופנוע אלה גם מנכסיהם) בעניין הזה. הם לא יודעים מה המשמעות של העסקה, מתחילים את התהליך ואז להפסיק את התהליך באמצע זה כואב ולהמשיך אותו הרבה פעמים עוד יותר כואב. 

להתחייב על משהו שאתה לא יכול לעשות יכול לנבוע מאגו וחוסר מודעות, שניהם חברים טובים, רוכבים גרועים, אנשי עסקים לא מנוסים וחוסר יכולת לקרוא את המפה. או פשוט מתמימות וחוסר ניסיון.