שמי ערן יורן. אני יועץ שיווק, צמיחה עסקית ודיגיטל לחברות בינלאומיות ולסטראטפים. בעברי שותף מייסד בשני סטארטאפים, סמנכ״ל שיווק ופיתוח עסקי בחברת תקשורת בינלאומית וסמנכ״ל קריאטיב ופלנינג (אסטרטגיה) במשרדי פרסום מהטובים בארץ. אני סקרן ברמות מטורפות ולאחרונה רכשתי ימאהה-טנרה 700 וחזרתי לרכב.
אלן צ׳פלסקי הינו צלם פרסום ישראלי-אמריקאי ותיק ומוכר, אשר התמחה בצילום עסקי בשיקגו, ארה״ב. בבעלותו סטודיו הממוקם במבנה תעשייתי בדרום תל-אביב, ערוך לצילומי איכות במגוון רחב של תחומים. אלן מתמחה בצילומי תדמית של אנשים, טכנולוגיה, עסקים ומזון. הצילומים של אלן מספרים סיפור מסקרן, מרתק, אנושי ונוגע והבטאים היטב את החיבור בין האישיות הפרטית והמקצועית של האדם.
האם יש קשר בין רכיבה על אופנוע לבין ניהול בכיר וקבלת החלטות בחברה מצליחה? פוסט התנעה
פרולוג | פוסט התנעה
יצאתי מהשיגרה, תכף אשוב.
המסע בחזרה אל האופנוע מתחיל הרבה לפני כשאתה חוזר לרכב, החושים מתחדדים ואתה מתחיל לזהות אנשים כמוך. פתאום אתה שוב מגדיר את עצמך כאופנוען, למרות שטרם ביצעת את הרכישה בפועל.
אני חייב להודות שאחת ההפתעות הראשונות שהיו לי, היא הכמות הגדולה של הרוכבים בקרב המנהלים הבכירים ומקבלי ההחלטות. גיליתי שהקבוצה הזו ממש לא הומוגנית וקיים מנעד די גדול כשבצד אחד יש את אלו שיש להם רישיון אבל אסור להם לרכב. ואז יש את אלה שמותר להם לרכב… אבל רק בטיולים בחו״ל. ואז יש קפיצת מדרגה ענקית של יכולת ומחוייבות אל החבורה של ״מטורפי״ השטח עם אופנועי שטח טהורים (הם מכירים את כולם, רשומים לכל הקבוצות ומעודכנים ברמת למי יש פנצ׳ר וכמה דלק נשאר לו במיכל). ואז מגיעים לקבוצה מצומצמת מאוד של אנשים עבורם האופנוע הוא יותר מאשר כלי התחבורה ו/או הפנאי העיקרי, אלא הוא שלוחה אותנטית של האישיות שלהם ואמצעי לביטוי אישי.
השבוע שמעתי פודקאסט עם אמנון שעשוע, מייסד ונשיא מובילי, בו הוא מספר שהוא מגיע בכל יום למשרד עם האופנוע. ״כשצריך אני מתארגן על רכב״ הוא אומר ״אבל ב-90% מהמקרים אני עם אופנוע״. גם איציק בנבנישתי, לשעבר מנכ״ל קבוצת פרטנר תקשורת ובזק בינלאומי, רוכב על אופנוע. והם ממש לא היחידים.
בין אם כתחביב לסופי שבוע ובין אם ככלי התחבורה העיקרי, קבוצה מאוד מרשימה של מנכ״לים וסמנכ״לים בחברות סופר מצליחות הינם רוכבי אופנועים. האם זה מקרי או שיש משהו שהם עושים אחרת?
האם יש קשר בין רכיבה על אופנוע לבין ניהול בכיר וקבלת החלטות בחברה מצליחה?
בגלל שאני אוהב לרכב ואוהב אנשים ומאוד אוהב את העבודה שלי, כל עניין המחקר, האסטרטגיה, הכתיבה והדיגיטל באים לי מאוד טבעי, אז החלטתי שהדרך הנכונה לבדוק את העניין היא באמצעות פרוייקט תוכן בו ישתתפו מנכ״לים ומנהלים בכירים מחברות מובילות, כולם רוכבים וכולם אנשים סופר מצליחים. אנחנו נצא לרכיבה משותפת ובהפסקות נחפור אחד לשני על העניין הזה. נדבר על עסקים, על קבלת החלטות ועל ניהול. האופנוע פשוט יהיה שם יחד איתנו ויקשיב, ונראה אם הוא מתערב לנו בעסקים ועד כמה הוא משפיע.
אנשים שנהנים לרכב יחד, גם עובדים יחד מצויין.
במקביל, פניתי לחבר טוב, צלם הפרסומות אלן צ׳פלסקי והזמנתי אותו להתניע את האפריקה-טווין שלו ולהצטרף למסע. סיפרתי לו שאני יוצא למסע כדי לבדוק האם מנהלים שרוכבים על אופנוע גם מנהלים אחרת את הביזנס שלהם. ״אנחנו הולכים לפגוש אנשים וכבישים מאוד מעניינים ולחקור אותם יחד. רק מה, שלא תמיד יהיה שם כביש והרבה פעמים זה יהיה בקושי שביל. תלוי באנשים שנפגוש. מה אתה אומר?״ שאלתי. התשובה היתה מיידית ״זה לא יזוז בלי צלם״. וזה מה שאני אוהב באופנוענים, אין ״זיוני מוח״. הכל חד.
אבל האם הרעיון הזה באמת עובד?
לצורך כך פרסמתי פוסט בלינקאין שמזמין מנכ״לים, סמנכ״לים ומנהלים בכירים שהם גם רוכבי אופנוע להצטרף לפרוייקט מיוחד ובמקביל אלן ואני יצאנו לרכיבה כדי לבדוק את הקונספט האם בכלל ניתן לעשות שיחות כאלו ביום רכיבה. בשבוע האחרון ערכתי כ-20 ראיונות טלפונים עם מנהלים בכירים, שהגיבו על הפוסט וגילו עניין בפרויקט, כולם רוכבי אופנועים מחברות מובילות בישראל. יצאתי עם אלן לרכיבה בהרי ירושלים, כביש + שטח. והוצאנו המון תובנות סופר מעניינות. 5 מתוכן אשתף בפוסט הזה. שהוא בעצם הטסט של הקונספט כולו. מוזמנים להגיב למטה מה דעתכם.
5 דברים שמנהלים על אופנועים מיישמים בשגרת הניהול באופן שונה ממנהלים אחרים
1
ערבות הדדית: עוזרים אחד לשני
1
ערבות הדדית: עוזרים אחד לשני
אחד הדברים הכי מרגשים באופנוענות זה שאתה יודע בביטחון מלא שאם אתה נתקע בדרך וצריך עזרה, האופנוע הראשון שיעבור, יעצור ויעזור. אין אגו, אין מעמדות, זה סוג של ערבות הדדית ברמה הכי בסיסית. ״היום זה אתה ומחר זה אני״. אנחנו ביחד בעניין הזה. זה משהו שמנהלים רוכבים לוקחים צעד קדימה ומיישמים מאוד חזק לתוך התרבות האירגונית והעשיה העסקית.
במסע העסקי, בדרך להשגת המטרות המאוד מאתגרות של כל חברה, אם מישהו נתקע עוזרים ומחלצים אותו. בתפיסה של מנהלים רוכבים, כולם צריכים להתקדם ולהיות בתנועה אין בכלל שאלה, לעצור ולעזור זה בהגדרה הבסיסית של כל אחד באירגון.
2
סוליסטים קבוצתיים
2
סוליסטים קבוצתיים
אופנוענות נתפסת כמשהו מאוד אישי, מאוד סוליסטי. יש אימרה כזו שאומרת ש״מאחורי כל אופנוען מאושר יש מושב נוסע ריק.״ זה נכון עד רמה מסויימת, כי כולם מסכימים שרכיבה עם חברים בקבוצה היא אושר גדול. כביש, שטח, כל אחד עם העדפות שלו, אבל חד משמעית זו נקודת היחוס וזה המקום שבו אנחנו מתעדכנים, לומדים ומשתפרים. רוכבים אפילו לא צריכים להכיר את כל חברי הקבוצה ברמה האישית, הרכיבה המשותפת היא ״דבק חברתי״ מאוד חזק. זו הנקודה שבה הסוליסטיות שלך על האופנוע שלך מתחברת למשהו הרבה יותר גדול ומשמעותי עם יעדים, קצב ומשמעות ואתה חייב להתאים את עצמך לחבורת הסוליסטים שסביבך.
כמה זה שונה מלהוביל אירגון בינלאומי או להיות חלק מצוות? בתכלס זה לא שונה בכלל. אתה חייב להתקדם עם האירגון, אבל אתה גם רוצה לבלוט ולהביא את עצמך לידי ביטוי. אתה רוצה להוביל, לפחות בחלקים מהדרך אבל לא לברוח לקבוצה. בחלקים אחרים אתה רוצה פשוט ״להבלע בהמון״ וליהנות מההובלה ומהכישרון של השותפים שלך לדרך. יחד עם זאת אתה צריך לדעת את מקומך ולהקפיד לא להפגע, לא לפגוע ובטח לא להיות זה שנופל ומתרסק… בקיצור זו מיומנות ורוכבי אופנועים פשוט הרבה יותר מודעים לה והרבה יותר מתורגלים בה.
3
קבלת החלטות מהירה ומדוייקת
בעולם של אי וודאות - משקיעים בציוד ולא מפחדים ליפול.
3
קבלת החלטות מהירה ומדוייקת
בעולם של אי וודאות - משקיעים בציוד ולא מפחדים ליפול.
אי הוודאות היא הוודאות היחידה. אף אחד מאיתנו לא באמת יודע מה יהיה מחר בבוקר. אולי הבורסה תיפול? אולי לקוח גדול יצטרף? אולי תחליק על כתם שמן וכל התוכניות שלך לאותו יום ישתנו. בתפיסה של רוכבים רבים אי וודאות היא לא סכנה שיש להימנע ממנה, אלא מצב קיים ואולי אפילו משאב ניהולי ועיסקי. רוכבי אופנוע לא מפחדים מאי וודאות, ובמידה מסויימת אפילו מחבקים אותה. אתה לא יודע אם תוכל לקחת את הסיבוב הזה קצת יותר מהר, אבל אתה מנסה. ומה עם הקפיצה שכבר חודש אתה מתרסק עליה. ואין סוף ההחלטות שאתה מקבל אינסטינקטיבית מהבטן, בשבריר של שניה. אתה עושים את זה על האופנוע ואתה עושה את זה גם בעבודה פשוט מקבל החלטה והולך עליה בכל הכח. ומה אם ההחלטה מתגלה כטעות? אז קודם כל ברור שעושים טעויות וצריך להגיע מוכנים. ברכיבה זה ציוד מגן, קורסים ברכיבה מתקדמת, אימון ועוד כל מיני מערכות ואביזרי ביטחות. וכאשר אתה עושה טעות אז תנסה לתקן אותה. ואם לא צלחת, תקווה שההכנות שעשית יעזרו והיכולות שרכשת יעזרו לרכך את המכה. ואם גם זה לא יעזור אז… וואחד נפילה. רוכבים מנוסים יספרו לך על אין סוף נפילות והם יודעים מניסיון שבדרך כלל אפשר ורצוי לקום ולחזור למסלול.
עכשיו בעבודה, זה לא באמת כל כך שונה. קבל החלטות מהר כדי שיהיה לך זמן לתקן במידה ועשית טעות. תקיף את עצמך בצוות סופר איכותי שימנע את הנפילה או לפחות ירכך את המכה. ואם גם זה לא עזר ונפלת, אז תקום, יש מצב שלמדת משהו. אולי אפילו תגלה שכל המתחרים נפלו גם, ואתה התאוששת וקמת ראשון. (שזה מה שהיה לנו ב-2020 עם הקורנה).
4
מייצרים תנועה
אם יש מזג אוויר טוב וכיוון כללי אז יוצאים לדרך. זה תמיד מסתדר לטובה.
4
מייצרים תנועה
אם יש מזג אוויר טוב וכיוון כללי אז יוצאים לדרך. זה תמיד מסתדר לטובה.
אנשים עם אופנועים יוצאים סתם לרכיבה. לא תמיד יש יעד פיזי שאפשר לתחום בזמן ולהכניס לוויז (נסה להסביר את זה לבחור בטויוטה הלבנה). אצלינו, פעמים רבות ״חווית הרכיבה״ היא המטרה או שהיעד המוצהר הוא ״רק לנקות את הראש ולסדר את המחשבות״.
גם בעסקים, בעיקר אם אתה מנהיג ויזם בנשמה, מה שבוער בך זה לצאת לדרך, להתניע את התהליך, ליזום, לעשות, לנסות, לבדוק, לחקור, ליצור, להתקדם ולצבור חוויות. באופן מובהק, לא כל יוזמה מניבה ערך כספי או מבשילה לעיסקה טובה והרבה לפעמים עצם היוזמה והעשיה הן התגמול היחיד. העניין הוא שאתה אף פעם לא יודע את זה בתחילת הדרך ובטח שאתה לא יודע כמה ממה שתפגוש ותלמד יוביל אותך להצלחה ביוזמה הבאה. לכן גם על האופנוע וגם במשרד, מה שצריך זה מצב רוח טוב, כיוון כללי שמעניין אותך לבדוק ו… לצאת לדרך.
5
מאבטחים ומוודאים
מה שלא מחובר ומאובטח, מובטח שיפול ויאבד בדרך.
5
מאבטחים ומוודאים
מה שלא מחובר ומאובטח, מובטח שיפול ויאבד בדרך.
מכירים את זה שחצי שעה לתוך הרכיבה אתם פתאום מגלים ש… פאק!!!! איפה הטלפון??? אחד הדברים שמלמדים בקורס צלילה וזה תופס לגמרי גם על אופנוע, זה שהכל כולל הכל צריך להיות מאובטח אליך פיזית או אל האופנוע. מה שמונח או ״רק קשור״ או ״רק שמת בכיס״ כנראה יפרד ממך בתזמון הכי לא מתאים ואם אפשר בשקט מוחלט או בנזק מקסימלי או שניהם.
ובעבודה, עם כמה פרויקטים רצת קדימה רק כדי לגלות פתאום שאלמנטים שהיית בטוח שהושלמו או שהכנסת לא מופיעים בתכולה? ״עשית אבל לא וודאת = לא ניהלת״. לוודא שדברים אכן נעשו, להשריש שגרת בקרה בכל הארגון מלמעלה ועד למטה זו האבטחה שלנו במסע העסקי מקצועי. לתת עוד הידוק קטן, לבדוק שהדברים לא נופלים, זו שגרה של כל רוכב בטח של רוכבי אדוונצ׳ר שיוצאים לטיולים עם הר של ציוד פלוס רוכב מאחור. השיגרה הזו שבה אתה מאבטח את הכל, שכלום לא יפול, כל כך מושרשת ברוכבים שהיא מיושמת באופן נינוח, טבעי וכמעט בלתי מורגש גם בניהול הפרוייקטים ובניהול העסקי.
אז כמו שבטח כבר הבנתם, בתקופה הקרובה אני מתכנן לצאת למסע עם כמה מהמנהלים הטובים ביותר בישראל שהם במקרה או שלא במקרה גם רוכבי אופנועים. יחד נבדוק האם מנכ״לים ומנהלים בכירים שהם גם רוכבי אופנוע פועלים ומקבלים החלטות אחרת מעמיתיהם נהגי המכוניות ונוסעי הרכבת. יחד נבדוק האם ה״מנוע״ הניהולי שלהם שונה והאים החברות והאירגונים אשר בראשם מנהלים רוכבי אופנוע, פועלים ומתקדמים באופן שונה.
בקיצור… שימו קסדה ותדליקו את הקארדו, יצאנו לדרך.
חיפוש: מנהלים | תפיסות ניהול | מנהיגות | אופנועים | מנטורינג | נטוורקינג
אתרים נוספים: www.eranyoran.com
